לאחרונה השיקו רשות החדשנות ומשרד האנרגיה והתשתיות קול קורא חדש, שמסמן את כניסתה של ישראל למרוץ הגלובלי סביב מינרלים קריטיים. מאחורי היוזמה עומדת הבנה הולכת ומעמיקה: השליטה בחומרי הגלם של העידן הדיגיטלי כבר אינה נקבעת רק לפי מיקום גיאוגרפי, אלא לפי היכולת לפתח טכנולוגיות סביבם.
מינרלים כמו ליתיום, קובלט, ניקל, גרפיט ויסודות אדמה נדירים (Rare Earth Elements שאינם נדירים באמת מבחינה גאולוגית, אך קשים להפרדה ולעיבוד) הפכו בשנים האחרונות לתשתית של הכלכלה הטכנולוגית. סוללות לרכב חשמלי, מערכות אגירת אנרגיה, מרכזי נתונים, ציוד תקשורת, חיישנים מתקדמים ומערכות ביטחוניות כולם נשענים על אותם חומרים. לעיתים מדובר בכמויות קטנות, אך בלעדיהן המערכת כולה אינה יכולה לפעול.
הביקוש הגלובלי למינרלים קריטיים נמצא בעלייה חדה, בין היתר בשל המעבר לאנרגיה נקייה, האצת השימוש בבינה מלאכותית והתרחבות תעשיות אלקטרוניות מתקדמות. אך האתגר המרכזי אינו מסתכם בזמינות המשאבים. הוא נובע ממבנה שרשרת האספקה, מריכוזיות הידע והיכולת להפוך חומר גלם למוצר תעשייתי איכותי.
עיבוד וזיקוק: מוקד הכוח של השרשרת
רבים נוטים להתמקד בשלב הכרייה, אך בפועל מוקד הכוח נמצא בשלבי העיבוד והזיקוק. בעוד שמאגרים גיאולוגיים מפוזרים ברחבי העולם, היכולת להפריד, לזכך ולהמיר מינרלים לחומרים שימושיים מרוכזת במספר מצומצם של מדינות וחברות.
בתחומים מסוימים, כמו יסודות אדמה נדירים, חלק ניכר מיכולת העיבוד העולמית מרוכז באסיה. המשמעות היא שגם כאשר חומר הגלם נכרה במדינה אחת, הוא נשלח לעיבוד במקום אחר, מה שיוצר תלות עמוקה בשרשרת אספקה מורכבת ושברירית.
השליטה בשלבי העיבוד אינה רק יתרון טכני. היא משפיעה ישירות על זמינות חומרי הגלם, על תנודות המחירים, ועל קצב ההתפתחות של תעשיות שלמות. במקרים מסוימים, היא אף משמשת ככלי השפעה גיאופוליטי.
מה הקשר בין מינרלים ל AI?
אחד החיבורים הפחות מדוברים הוא בין מינרלים קריטיים לבין עולם הבינה המלאכותית. מאחורי כל מודל AI עומדים מרכזי נתונים עתירי חומרה, הכוללים מעבדים גרפיים, זיכרונות מתקדמים, מערכות קירור ותשתיות הספק מורכבות.
רכיבים אלו נשענים על חומרים כמו נחושת להולכה חשמלית, גליום וגרמניום לרכיבים אלקטרוניים מתקדמים, וכן יסודות נדירים למגנטים ולמערכות אופטיות. גם בתחום התקשורת המהירה ורכיבי RF, חומרים מתקדמים הופכים קריטיים ככל שהתדרים עולים והמערכות נעשות מורכבות יותר.
בפועל, כל קפיצה ביכולת חישובית או תקשורתית מגדילה את התלות במינרלים הללו. ככל שהמערכות נעשות חזקות יותר, צפופות יותר ויעילות יותר אנרגטית, כך עולה גם המורכבות של החומרים הנדרשים לייצורן.
האסטרטגיה הישראלית: לעקוף את המכרה
ישראל אינה נהנית מעושר מינרלי משמעותי, ולכן אינה יכולה להתחרות במדינות המחזיקות במשאבים טבעיים. עם זאת, היא פועלת מנקודת חוזק אחרת, ידע.
האסטרטגיה שמסתמנת היא להשתלב בשרשרת הערך דרך פיתוח טכנולוגיות. אלגוריתמים לאיתור משאבים, תהליכי עיבוד יעילים יותר, טכנולוגיות מחזור, וחומרים חלופיים שמפחיתים תלות במינרלים נדירים.
זהו מעבר מהתמקדות במשאב עצמו להתמקדות ביכולת לנהל אותו, לשפר אותו ולעיתים אף להחליף אותו.
לדברי דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, "המרוץ העולמי אחר מינרלים קריטיים כבר אינו נקבע רק לפי היקף המשאבים, אלא לפי היכולת לפתח וליישם טכנולוגיות שמאפשרות להפיק, לעבד ולהחליף אותם. בעולם שבו שרשראות האספקה הופכות לנקודת חיכוך גיאופוליטית, היתרון עובר למי שמחזיק בידע ובחדשנות".
שלושה כיוונים טכנולוגיים
האתגר שהושק מתמקד בשלושה תחומים מרכזיים, שכל אחד מהם מייצג שכבה אחרת בשרשרת הערך.
בתחום הכרייה, השימוש בבינה מלאכותית ובדאטה גיאולוגי מאפשר לקצר תהליכי חיפוש ולהגדיל את סיכויי ההצלחה. מודלים חישוביים יכולים לנתח כמויות גדולות של מידע ולזהות פוטנציאל בדיוק גבוה יותר מאשר שיטות מסורתיות.
בתחום העיבוד והמחזור, טכנולוגיות מתקדמות מתמקדות בהפרדה יעילה של מינרלים מתוך תערובות מורכבות. תהליכים כימיים מורכבים, פתרונות אלקטרוכימיים ושימוש בבינה מלאכותית לניהול תהליכים מאפשרים לשפר את היעילות ולהפחית עלויות ואנרגיה.
בתחום החומרים, הפיתוחים מתמקדים ביצירת תחליפים ובשיפור נצילות. מגנטים שאינם מבוססים על יסודות נדירים, כימיות סוללה חדשות וחומרים מתקדמים נוספים עשויים לשנות את מאזן התלות הגלובלי.
שלושת הכיוונים הללו אינם נפרדים זה מזה. יחד הם יוצרים שכבה טכנולוגית חדשה מעל עולם חומרי הגלם.
בין טכנולוגיה לגיאופוליטיקה
המאבק על מינרלים קריטיים הפך בשנים האחרונות לנושא מרכזי במדיניות של מדינות מובילות. ארצות הברית ואירופה משקיעות משאבים גדולים בניסיון לצמצם תלות בשרשראות אספקה חיצוניות, בעוד שסין מחזיקה ביתרון משמעותי ביכולות עיבוד.
התוצאה היא זירה שבה טכנולוגיה, כלכלה וביטחון לאומי נפגשים. השליטה בחומרי הגלם אינה רק עניין תעשייתי, אלא מרכיב אסטרטגי רחב יותר.
במציאות הזו, מדינות שאינן מחזיקות במשאבים משמעותיים מחפשות דרכים אחרות להשתלב. טכנולוגיה הופכת לשער כניסה, ולעיתים גם למנוף השפעה.
האתגר האמיתי: מעבר לסקייל
למרות הפוטנציאל, הדרך מסטארט אפ ליישום תעשייתי רחב אינה פשוטה. הפתרונות דורשים השקעות גבוהות, תשתיות מורכבות ושיתופי פעולה עם תעשיות מסורתיות.
בנוסף, אימוץ טכנולוגיות חדשות בתחום זה נוטה להיות איטי יחסית, בשל רגולציה, סיכונים כלכליים והצורך באמינות גבוהה לאורך זמן.
המשמעות היא שהחדשנות תגיע בהדרגה, דרך שיפורים מצטברים ולא בהכרח דרך פריצת דרך אחת.
לאן זה הולך ?
המרוץ למינרלים קריטיים כבר מתרחש. מדינות, חברות ותעשיות מתחרות על שליטה בשרשרת האספקה, דרך משאבים או דרך טכנולוגיה.
ישראל נכנסת למגרש מהזווית שמוכרת לה היטב, פיתוח פתרונות מורכבים לבעיות מורכבות.
ייתכן שהיא לא תחזיק במכרות, אך אם תצליח לבסס יתרון טכנולוגי בשלבי העיבוד, המחזור או החומרים, היא עשויה להשפיע על השוק כולו.
בעולם שבו הידע הופך למשאב בפני עצמו, זו נקודת פתיחה עם יתרון מובנה.
הזדמנות ליזמים ולחוקרים
במקביל לדיון האסטרטגי, האתגר שהושק מציע גם מסלול כניסה מעשי ליזמים וחוקרים בתחילת הדרך. במסגרת התחרות, שתפעל תחת מסלול תנופה של רשות החדשנות, יוענק פרס ראשון של מיליון שקל למיזם שיציג פריצת דרך טכנולוגית בתחום, לצד ארבעה מענקים נוספים של 200 אלף שקל כל אחד.
המסלול מיועד לבחינת היתכנות ראשונית של רעיונות חדשניים בתחומי האיתור, ההפקה, העיבוד, המחזור והתחליפים, ומאפשר ליזמים לבחון כיוונים טכנולוגיים בסיכון נמוך יחסית. מועד ההגשה נקבע ל 25 ביוני 2026, ופרטים נוספים זמינים בקול הקורא באתר רשות החדשנות.
דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות. קרדיט: חנה טייב.
קרדיט: מבוסס על קול קורא רשמי של רשות החדשנות ומשרד האנרגיה והתשתיות
