אמיר בר שלום
“אני בטוח שיש באפשרות המדע … לתת בידינו הנשק שיבטיח את השלום וירתיע את אויבינו. זאת היא המטרה האמיתית שצה”ל וכל אלה שמקדישים את כוחם הגופניים והשכליים לצה”ל – זאת המטרה שלהם, למנוע מלחמה, להרתיע את אויבינו”.
את המשפט הזה ספק אם יש מישהו בעובדי רפאל שזוכר. הוא נלקח מנאום של דוד בן גוריון, בשנת 1963, אחרי ביקור שערך ברפאל כראש ממשלה. אלא שרפאל עברה מאז הרבה מאד טלטלות עד שהתייצבה כאחד ממוקדי הידע הגדולים בעולם בכל הקשור לייצור ופיתוח של אמצעי לחימה מתקדמים.
כיום מתהדרת רפאל בסדרה של מוצרים שחלקם נחשב פורץ דרך בעולם. גולת הכותרת היא ללא ספק מערכת “כיפת ברזל”, ליירוט רקטות קצרות טווח. מערכת שפותחה בשלוש שנים מרעיון למערכת מבצעית שתועבר בחודש הבא לצה”ל. במקביל ל”כיפת ברזל”, מפתחת בימים אלה רפאל יחד עם ארצות הברית את המערכת המקבילה ליירוט טילים לטווח בינוני “שרביט קסמים”. בסל המוצרים שלה נמצא גם “מעיל רוח”, מערכת הגנה אקטיבית לטנקים, פרויקט שנמצא בימים אלה בתהליך הצטיידות על ידי חיל השריון.
“למרות ליין המוצרים המאד רחב שלנו, והעובדה שצה”ל ומערכת הביטחון היא לקוח מאד גדול וחשוב שלנו, עדיין 98 אחוזים מהכנסות החברה מגיעות ממכירות לחו”ל”, אומר סמנכ”ל שיווק הבכיר של החברה, לובה דרורי. “הדוגמא הטובה ביותר שתמחיש את החלוקה היא פור “לייטנינג”. פוד אלקטרו אופטי לתצפית ותקיפה משנת 1996 ועד היום נמכרו 1000 פּוֹדי “לייטנינג” ל – 26 מדינות ברחבי העולם ובוצעו למעלה ממיליון שעות טיסה. חיל האוויר לצורך העניין רכש רק כמה עשרות”.
את הנתון הזה שמביא דרורי אפשר לנתח בכמה זוויות. הראשונה, ישראל וצה”ל הם בבחינת תו תקן. אין זה סוד שמדינות רבות ממתינות שישראל תרכוש מערכת מסוימת לפני שהן מחליטות. כך למשל ניתן להבין את הלחץ האמריקני הכבד על חיל האוויר לרכוש את מטוסי האף 35 החמקניים. מהצד השני ניתן לראות כי גם צבאות אחרים בעולם צברו במרוצת השנים האחרונות ניסיון קרבי רב, מה שפעם הייתה נחלתו הכמעט בלעדית של צה”ל.
“בעניין הזה ישראל בהחלט איבדה את ייחודיותה בעולם. היום ארצות הברית נלחמת בשתי חזיתות באופן רציף כבר כמה שנים. כך גם מדינות רבות בנאט”ו, כך שניסיון קרבי יש גם בחוץ”, אומר לובה דרורי. “מעבר לכך, אנחנו בסופו של דבר מדינה קטנה. קח את “כיפת ברזל“ כדוגמא. צה”ל לוחץ עלינו לסיים פרויקט מהר מאד. אנחנו מוסרים את המערכת אחרי בשלות ומספר מסוים של ניסויים.
ה”בעייה“ שלנו היא שהניסויים בדרך כלל מאד מוצלחים לכן קשה מאד לאתר תקלות. בארצות הברית למשל, מערכת עוברת מאות ניסויים לפני הכרזת מבצעיות, מה שמאפשר מוצר בוגר יותר. אנחנו, ניתן לומר, משפרים תוך כדי תנועה”.
ועדיין המספרים של רפא”ל מצביעים על כך שהרבה מאד לקוחות מעדיפים את המערכות שלכם על פני מערכות מקבילות,
“זה נכון, אבל… בהרבה מאד עסקאות, מרכיב הOFF SET, יוצר מצב שבו רוב הכסף כלל לא חוזר לרפאל. הפוד לייטנינג למשל, רוב ההכנסות עוברות לנורתרופ גרומן, השותף האמריקני שלנו. מעבר לכך, כאשר אני מגיע למשא ומתן עם לקוח אני חייב שיהיה לי ערך מוסף. כך למשל בעיסקה שלנו בפינלנד עזרנו להם להקים מעבדת מחקר לאלקטרו אופטיקה. המעבדה הזו הפכה למכון לאומי”.
הצצה חטופה בהיסטוריה של רפאל, מגלה לנו כי החברה עברה במהלך השנים הרבה מאד טלטלות כלכליות. בסוף שנות השמונים נקלעה החברה למשבר, שבעקבותיו הפכה לחברה ממשלתית. מאז היא נמצאת בתהליך של עלייה מתמדת. בשנים האחרונות עומד הדיבידנד שהיא מעבירה לממשלה על ממוצע של 200 מיליון שקל. תקציב הפיתוח של החברה עמד בשנת 2009 על 590 מיליון ₪ מתוך הכנסות של 6.3 מיליארד ₪.
“אין ספק שהפריצה שלנו קדימה היא הודות לפיתוחים שלנו. למעשה הייתי מחלק את זה לשלושה חלקים: פיתוח ארוך טווח לחמש עשרה שנה, פיתוח לטווח בינוני עד עשר שנים, ופיתוח מיידי, אומר דרורי בהתייחס לשווקים העתידיים של החברה. “העולם הולך לכיוון של לוחמה חכמה. גם אם העימותים שאנחנו רואים בעולם הולכים לכיוון הא-סימטרי שבו לוחמה הקונבנציונאלית אין יתרון, עדיין יש מקום ללוחמה חכמה. הייתי אפילו אומר שדווקא בלוחמה א-סימטרית שבו המחבל מסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית לטכנולוגיה יש הרבה יותר מקום. המודיעין שלך חייב להיות הרבה יותר מדוייק, מהיר ועדכני, והפגיעה במטרה חייבת להיות מדוייקת מאד כדי להימנע בנזק סביבתי או פגיעה בבלתי מעורבים”.
על איזה תהליך או מוצר ברפאל אתה יכול להצביע, כעל כזה שעשה את ההתאמה מהקרב הקונבנציונאלי לקרב הא-סימטרי?
“טילים. החלק הכי חשוב בטיל הוא במעוף שלו. הוא אמור להיות בטוח למשגר, מהיר מאד ומדוייק בפגיעה. לראש הקרב לא נתנו ביטוי מבחינת נזק סביבתי. פגיעה הייתה אמורה להסב נזק, נקודה. בעימות הא-סימטרי, הפגיעה כבר הייתה צריכה להיות קטלנית בטווח מאד קטן. לצורך כך פיתחנו ראשי קרב לטילים שרדיוס ההרג שלהם מוגבל מאד ומדוייק מאד”.
אחת המסקנות העיקריות של מלחמת לבנון השנייה, הייתה החוסר בבניית תמונת קרב בזמן אמיתי. כיום נמצא צה”ל בתהליך מואץ של הצטיידות במערכות פיקוד ושליטה מתקדמות שאמורות לסנכרן בין כוחות שונים מהאוויר הים והיבשה, דרך תמונת קרב משותפת לכולם. הפרוייקט הזה מצריך מעבר לתעבורת נתונים מהירה ומוצפנת גם חיבור מהיר בין מודיעין חזותי (תמונת מל”ט או תצפית) לכוח אש.
“אני חושב שעיקר ההשקעה צריכה להיות במודיעין חזותי מדוייק. רוב הלחימה הא- סימטרית מתרחשת בדרך כלל באזורים אורבנים צפופים. לכן תפוצת המודיעין לכלל הכוחות בגזרה חשובה מאד. אני רואה את העתיד בלחימה חכמה עם הרבה מאד תקשורת. מפקד יוכל לקבל על מסך קטן את תמונת כל הכוחות בגזרה, ויוכל לתרגם איך נראית המטרה מהזווית הצרה שבו הוא עומד. כיום אנחנו כבר נמצאים קרוב מאד למצב הזה”.
מעבר לתקשורת הקרבית, רפאל משקיעה הרבה מאד במיגון אקטיבי. כיום מערכת “מעיל רוח”, נחשבת לראשונה בעולם שמוצבת על טנקים במטרה להגן עליהם מפני טילי נ.ט. אחד המוצרים המתקדמים של רפא”ל בשיתוף התעשייה האווירית הוא טיל הברק 8, טיל נגד טילים שנמכר לאחרונה להודו ונועד להגנה על מתקני חוף וספינות טילים.
“שאלת המיגון הקרבי בהחלט מטרידה הרבה מאד צבאות במהלך השנים. זה תהליך של חתול ועכבר. אתה בונה מיגון, ואד מפתחים טיל שחודר אותו. הפתרון העתידי שאני רואה הוא בהגנה של שלושה מימדים על אזור שלם. כלומר מערכות ניידות של מיירטים מכל הסוגים שמתקדמת עם כוח מתמרן, ולמעשה פורסת סביבו מרחב מוגן. המערכת תדע להתמודד עם פצצות מרגמה, טילים ורקטות. חייל החי”ר יצטרכו להתמודד עם ירי נק”ל בלבד. יותר מכך, הרכב שעליו תוצב המערכת יהיה אוטונומי ויפוקח מרחוק על ידי מפעיל“
לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה רגישה. אתם מתגאים מאד בפיתוח המואץ של “כיפת ברזל” והיותה של המערכת הזו פורצת דרך. האם יש היום מדינות נוספות שמביעות עניין ברכישתה?
“בהחלט כן, אבל העניין עדיין בחיתוליו. מפאת רגישות הדברים אני כמובן לא יכול להיכנס לפרטים, אבל בהחלט מדובר במוצר ייחודי ובלעדי עם פוטנציאל עצום”.
