בשנתיים האחרונות נאבקת תעשיית קבלנות הייצור האלקטרוני עם מגמות סותרות: צמיחה בהיקף הייצור עקב חיסול גובר של תשתיות הייצור אצל חברות ה-OEM, לצד לחצים גוברים להורדת מחירים ולצמצום שולי הרווח הזעירים של התעשייה. האם היא צריכה להמציא את עצמה מחדש?
מאת: רוני ליפשיץ
תעשיית שירותי הייצור האלקטרוניים (Electronic Manufacturing Services) החלה להתפתח בשנות ה-70 של המאה ה-20 עם הקמתה של חברת Solectron, אשר יצרה גל של חברות חדשות אשר החלו להתחרות על מתן שירותי יצור אלקטרוניים. עד לתקופה זו, כל יצרן היה מבצע את הייצור בעצמו והיצרנים הגדולים היו בעלי מפעלי ייצור גדולים.
מאז ועד היום המומחיות העיקרית של רוב קבלני הייצור היא ייצור בכמויות גדולות, כאשר הם משחררים את הלקוח מהתעסקות
עם לוגיסטיקה, תקורה, רכש ציוד ייצור ובעיקר – עם התמודדות בנושאי תעסוקה וכוח אדם. המודל העסקי החל לצבור תנופה בתעשייה במהלך שנות ה-90, במיוחד בעקבות המשבר של תחילת שנות ה-90, שבעקבותיו עלה מספר החברות שביקשו למצוא פתרונות ייצור בלא השקעות גדולות בתשתית.
צמיחה בעיתות משבר
לצד המשבר, התייעלה תעשיית קבלנות הייצור בשנות ה-90 גם בזכות המעבר לייצור אוטומטי בעקבות התרחבות השימוש בטכנולוגיית SMT באמצעות מכונות השמה, והיכולת להעביר תוכניות מפורטות באמצעות תוכנות.
תנופה נוספת לענף הגיעה לאחר משבר מניות האינטרנט בשנים 2000-2001. אומנם המשבר הביא לירידה זמנית בהיקף הייצור האלקטרוני בעולם, אולם הוא גם חשף את אחד מהיתרונות הגדולים של שירותי קבלנות המשנה עבור הלקוחות: הם לא צריכים להצטייד מראש בכמויות גדולות של חומרי גלם, ולא צריכים לייצר למלאי. כאשר השוק התמוטט בשנת 2000, חברות שפעלו באמצעות קבלני ייצור הוכיחו כושר שרידות משופר, מכיוון שהן לא נתקעו עם מחסנים מלאים בסחורה שלא נמכרה.
בעשור שלאחר משבר מניות האינטרנט צמחה תעשיית קבלנות המשנה בעקביות, והחלה להרחיב את פעילותה לתחומים נוספים: מתן שירותים לוגיסטיים מלאים, מתן שירותי תיקון ואחריות, ואפילו הקמת מחלקות תכנון והנדסה אשר מפתחות מוצרים עבור הלקוחות – ולא רק מייצרות אותם.
אם בשנות ה-90 עסקו רוב קבלני הייצור בהרכבת כרטיסים ומדדו את עוצמתם במספר השמות בשעה, בשנות ה-2000 הם החלו לספק שירותי ייצור מלאים (Turn-key Projects). בכך נכנסה התעשייה לשלב חדש, שבו חלק גדל מהקבלניות החל להגדיר עצמו כחברות
(ODM (Original Design Manufacturer. כלומר חברות המפתחות מוצרים בהתאם למיפרטים של הלקוחות (OEMs), אשר משווקות אותם תחת המותג שלהן.
גם בשלב החדש בהתפתחותה ממשיכה תעשיית קבלנות המשנה להפגין את כושרה המיוחד לשגשג בעקבות משברים. רק לאחרונה היינו עדים להמחשה מרשימה כיצד הדבר מתרחש: חברת סיסקו החליטה לבצע תוכנית התייעלות רחבת היקף להפחתת עלויות, ובמסגרת התוכנית היא העבירה לפוקסקון את הבעלות על מפעל ייצור במקסיקו. המהלך צמצם את הוצאותיה של סיסקו בכמיליארד דולר בשנה – והרחיב את עסקיה של פוקסקון ואת קשרי העבודה שלה עם סיסקו.
שוק קבלנות הייצור האלקטרוני בעולם. מקור: iSuppli
סימני שאלה ב-2011
להערכת חברת iSuppli, בעקבות המשבר של שנת 2009 צמחה תעשיית קבלנות הייצור בקרוב ל-30%, ותגיע בשנת 2011 להיקף של כ-370 מיליארד דולר, בהשוואה לכ-250 מיליארד דולר ב-2009. היא צופה שהגידול יימשך גם בשנים הבאות, וב-2014 תגיע התעשייה להיקף של יותר מ-470 מיליארד דולר.
תומס דינגס, אנליסט חברת iSuppli אשר חיבר את הדו”ח הרבעוני של החברה על תעשיית ה-EMS וה-ODM, העריך בבלוג שלו שבתקופה הקרובה אנחנו צפויים לגל של מיזוגים ורכישות בתעשייה. הערכתו מבוססת על התחזית שלפיה בשנה הקרובה יתייצב השוק, וחברות שירצו להגדיל את היקף הפעילות שלהן יעשו זאת באמצעות רכישות ומיזוגים.
“בתחום קבלנות הייצור (EMS) רוב החברות הגדולות מדווחות על שיפור במאזן התשלומים וגידול בהיקף המזומנים שבידן, בעוד שחברות בינוניות רבות דיווחו על שיפור במצבן לאחר השפל של השנים 2008-2009. ארבע חברות: Celestica, Benchmark Electronics, Venture ו-Plexus, דיווחו על מאזן חיובי, וארבע חברות אחרות: Flextronics, Jabil, Sanmina-SCI ו-Cal-Comp Electronics, דיווחו על צמצום בגרעון. תהליך דומה מאפיין גם את חברות ה-ODM, מלבד יוצא דופן בולט: הגירעון העצום של חברת Chi Mei Innolux (הנמצאת בבעלות Foxconn), מסיט לרעה את המאזן של המגזר כולו”.
מלכודת הריווחיות
הסיכום של דינגס מצביע על הקושי הפנימי המאפיין את התעשייה: תעשיית הייצור בקבלנות משנה עובדת על שולי רווח נמוכים מאוד, גם בהשוואה לתעשייה מסורתית, ובמיוחד בהשוואה לתעשיית ההייטק עצמה. בנק ההשקעות האמריקאי SWS Group העריך לאחרונה שקבלניות הייצור המובילות עובדות על שולי רווח של כ-6.6% בלבד.
קבלניות ייצור הנאבקות מול תחרות עזה, עשויות לעבוד בשולי רווח אף נמוכים יותר, והדבר מרתיע גופי השקעה. בסוף 2010 פירסמה חברת המחקר הבריטית Plimsoll, העוקבת אחר השוק האירופי, ממצא מעניין: הבנקים בבריטניה מסרבים להעניק הלוואות לקבלניות ייצור מקומיות המתקשות להתחרות מול הייצור הזול במזרח. החברה דיווחה שקבלניות הייצור הבריטיות פועלות בשולי רווח זעומים ביותר, ולכן הבנקים מסרבים להסתכן במתן הלוואות.
מסתבר שבסוף 2010 פעלו בבריטניה 185 חברות המספקות שירותי ייצור אלקטרוניים. מתוכן 133 חברות הציגו הפסדים זו השנה השנייה ברציפות. החברה בדקה את כל היצרניות וחילקה אותן לשתי קטגוריות עיקריות: 64 חברות ייצור הפועלות בשולי רווח של כ-5.7%, ו-121 חברות הפועלות בשולי רווח של פחות מ-0.1%. התוצאה המשוקללת של תעשיית הייצור הבריטית מדהימה: הריווחיות הממוצעת של התעשייה מסתכמת ב-0.9% בלבד.
במובן הרחב, יתרונן הגדול ביותר של קבלניות הייצור הוא מגבלה שהן לא יכולות להשתחרר ממנה: מכיוון שהן מציעות שירות שנועד להוזיל את עלויות הייצור של לקוחותיהן, הן נמצאות תחת לחץ מתמיד להפחית עלויות. הלחץ הזה יוצר תופעות מפתיעות, כמו “מרד הקבלנים” שאיתו התמודדה HP בסוף 2010.
לקראת סוף 2010 ביצעה HP מכרז בקרב קבלניות הייצור המרכזיות שלה על חוזי ייצור של כמה מיליוני מחשבים אישיים, אולם מכיוון שהיא החליטה לצאת במבצע הוזלות של המחשבים – היא דרשה מקבלניות הייצור לצמצם את שולי הרווח שלהן – והן סרבו.
הידיעה הראשונה על המאבק המתנהל מאחורי הקלעים התפרסמה בעיתון הסיני Commercial Times, ולפיה הקבלניות הטאיוואניות הגדולות, Wistron, Quanta ו- Compal סרבו לחתום על הסכמי ייצור עם HP בגלל מדיניות התמחור האגרסיבית שלה. בעקבות זאת העריכה חברת גולדמן זקס אסיה שחברת פלקסטרוניקס צפויה לקבל מ-HP חוזה גדול מאוד לייצור המחשבים, מאחר והיא הכריזה על נכונותה לעבוד בשולי רווח של 3.5% בלבד.
מוקדם יותר השנה דיווחה חברת המחקר Digitimes שחברת HP החליטה להגדיל גם את חלקה של פוקסקון בייצור של מחשביה להיקף של 9-11 מיליון מחשבים ניידים, בעקבות קמפיין של החברה להפחתת שולי הרווח ולהשגת מעמד של “יצרן נאמן” של HP.
מאזן אימה מסוג חדש
למאבק בין HP לבין קבלניות הייצור שלה יש היבט נוסף: לאחר עשור שבמהלכו העבירו חברות ה-OEM הגדולות את תשתיות הייצור שלהן לידי קבלניות משנה זולות ויעילות, נראה שהקבלניות מתחילות להיאבק על רמת הריווחיות שלהן. ייתכן שהן חשות כי התעשייה הגיעה למצב שבו ליצרניות המקוריות כבר אין תשתיות ייצור אלטרנטיביות משל עצמן, ועמדת הכוח החדשה מאפשרת להן להתמקח על המחיר.
אלא שלמרות עמדת הכוח החדשה, הלחצים על הריווחיות ממשיכים להתחזק. “בשנת 2011 צפויה התעשייה להתמודד עם ירידה בריווחיות, בעקבות התחרות העזה בשוקי המוצרים הצרכניים”, העריך תומס דינגס מ-iSuppli. הקבלניות המתבססות על ייצור בסין צפויות להיפגע אף יותר: אומנם כ-75% מהגידול בשנת 2010 מיוחס לגידול בהיקף הייצור בסין, אולם התחזקות הכלכלה הסינית גורמת לתופעה של עלייה במשכורות העובדים, הפוגעת בריווחיות הקבלניות.
הערכות אלה דוחפות קבלניות ייצור רבות להקים מחלקות הנדסה כדי לשנות את מעמדן וליהפך לחברות ODM, המקבלות תשלום גם עבור הפיתוח ולא רק עבור הייצור. אולי זה גם הרקע להחלטתה מתחילת אוגוסט 2011 של פוקסקון, קבלנית הייצור הגדולה בעולם, להטמיע מיליון רובוטים בקווי הייצור שלה. סוכנות הידיעות הסינית Xinhua פירסמה בתחילת אוגוסט ידיעה שלפיה החליטה פוקסקון להחליף עובדים ברובוטים, ולהשלים בתוך שלוש שנים את הטמעתם בכל קווי הייצור המרכזיים שלה.
תפנית ביחסי מזרח-מערב
להחלטה זו עשויות להיות השלכות מעניינות על התחרות בין המזרח למערב בשוק הייצור האלקטרוני: שילוב רובוטים בקווי הייצור מקטין את המספר הכולל של עובדים במפעל, ומחייב מעבר מקביל של עובדים מרמת מיומנות נמוכה לרמת מיומנות גבוהה. כלומר, הוא שומט את הקרקע מתחת לרגליהן של כל התעשיות הנשענות על כוח עבודה זול. מכאן, שייתכן כי עליית מדרגה ברמת האוטומציה בתעשיית הייצור – עשוייה לשנות שוב את המשוואה הגיאוגרפית של התעשייה- ולהציל את הייצור שנותר עדיין במערב.
