מאת: אמיר בר שלום. צילומים: חברת “רפאל”. לפני קצת פחות מחודש הודיעה סוכנות הידיעות הרשמית של דרום קוריאה כי צבא המדינה החל לפרוס טילי SPIKE ישראלים מול החוף הצפון קוריאני. טילי SPIKE NLOS המוכרים בישראל כטילי “תמוז”, נמצאים בשירות צה”ל כבר קרוב לשלושים שנה, ורק לפני שנתיים הותר הדבר לפרסום.
את טילי ה”תמוז” החלה “רפאל” לפתח מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים. אחד הלקחים העיקריים של המלחמה מבחינת צה”ל היה יעילות מערך טילי הנ.ט שסיפקה רוסיה לצבאות ערב.
טילי הסאגר הרוסים שהיו בשימוש נרחב על ידי צבא מצרים הסבו נזק גדול לכוחות השריון שהופתעו לעיתים רבות ממטחי הטילים המדויקים שנורו מעמדות מוסתרות. באחד הדיונים שנערכו אחרי המלחמה הציגו מדעני “רפאל” בפני אחד הפורומים את כיווני הפיתוח, כשהעיקרון היה “לפגוע באופן קטלני ומדויק בטנק מעבר לגבעה”. רבים בחדר הביטו במדענים בזלזול וספקנות, למעט סגן אלוף צעיר. הקצין הצעיר ביקש לשמוע עוד פרטים על הפיתוח, וככל ששמע יותר התלהב יותר. שמו של הקצין היה אהוד ברק…
מדעני “רפאל” סיימו את הפיתוח בתחילת שנות ה-80, ואז הוחלט להקים יחידה סודית, שתהיה כפופה ישירות למטכ”ל, יחידת “מורן”. מאז הפך מערך הטילים המונחים של צה”ל לאחד המערכים המתקדמים בעולם בכל הקשור לדיוק וקטלניות בשדה הקרב. טיל ה”תמוז” שפותח לפני שלושים שנה הפך ברבות השנים ל-“משפחת מוצרים” ב”רפאל”, משפחת טילי ה-SPIKE.
“למעשה מדובר במערכות הטילים הנמכרות ביותר בעולם”, אומר רן קפלן, מנהל השיווק של טילי ה-SPIKE ב”רפאל”. “עד היום, מאז שהותר ל”רפאל” למכור את ה-SPIKE מחוץ לישראל, (האישור ניתן רק לפני 15 שנה, כלומר אחרי יותר מעשור שבו היה הטיל בשימוש מבצעי בצה”ל), נמכרו ל-20 צבאות זרים יותר מ-20,000 טילים לטווחים שונים ולפלטפורמות מגוונות”.
אחד היתרונות הבולטים של משפחת טילי ה-SPIKE הוא השילוב שבין טיל מונחה לטיל בטכנולוגיית “שגר ושכח”. הנחיית הטיל היא אלקטרו-אופטית והיא כוללת 2 גלאי הנחייה, גלאי רגיל CCD לצילום יום וגלאי IR לצילום לילה תרמי. מיד עם עזיבת המשגר, פותח הטיל ארבעה כנפונים המוצמדים לגופו, ובעזרת מנוע רקטי הוא מכוון עצמו למטרה. הייחוד בטיל הוא כפילות היכולות. עם הירי הטיל יכול להתביית אוטומטית בעזרת ביות תמונה על המטרה שנמצאת מעבר לקו הראייה של הכוון שלוחץ למעשה על ההדק. לכוון עצמו יש יכולת לעקוב אחרי המטרה בעזרת המצלמה שעל הטיל, ולהחליט האם לתת לו לפגוע בה באופן אוטומטי או לחילופין להסיט אותה למטרה אחרת שמתגלה בשטח.
“היכולת הזו של הסטת הטיל היא יכולת קריטית במתארי העימות הנוכחיים”, מספר קפלן. “אם בעבר תרחיש הייחוס של הצבאות היו צבאות מקבילים עם עשרות טנקים, הרי שכיום בעידן העימות הא-סימטרי, סיטואציה של טורי שירון ששועטים לעבר הגבול כבר לא קיימת. העימותים, באפגניסטן, עיראק או אפריקה הם עימותי טרור בתוך אוכלוסיה צפופה. במתאר כזה ליכולת דיוק יש משמעות אדירה, כל שכן ליכולת ההסטה. בטיל בשיטת שגר ושכח אין שום אפשרות להסיט אותו אחרי שיגור, ומה עושים אם פתאום יש חשש ממשי לפגיעה בחפים מפשע או לחילופין יש טעות בזיהוי המטרה?, לכן משפחת ה-SPIKE מספקת פתרון שהוא ייחודי מאד בשל שילוב שתי היכולות הללו”.
משפחת טילי ה-SPIKE מספקת טילים עם יכולות מגוונות לטווחים שונים. הטיל ה”ותיק” ביותר הוא כאמור ה”תמוז” SPIKE NLOS לטווח של כ-25 קילומטרים.
הטיל הבא במשפחה הוא ה-SPIKE ER לטווחים של עד 8 קילומטרים. כינויו בישראל “פרח בר” והוא מתבסס על טכנולוגיה זהה לזו של ה-NLOS בהבדל אחד, תמונת המצלמה מהטיל מועברת על גבי סיב אופטי שנמתח מזנב הטיל למערכת הירי. למעט ה-NLOS שמשדר תמונה אלחוטית, כל שאר הטילים מצוידים בסיב אופטי פיסי הנמצא בזנב הטיל.
גרסה קטנה יותר של ה-ER הוא ה-SPIKE LR, “גומד” לטווח של עד 4 קילומטרים. טיל המיועד בעיקר להשמיד רק”מ בטווחי הלחימה של כוחות החי”ר המתמרנים.
הטיל הבא בסדרה הוא ה-SPIKE MR לטווח של עד 2.5 קילומטרים. בצה”ל הוא מכונה “גיל”. ה”גיל” החליף למעשה את מערך טילי הדרגון, שהיו בשימוש נרחב במחלקות החי”ר עד אמצע שנות ה-90.
בימים אלה נמצאת רפאל בשלב האחרון של פיתוח הטיל הקטן ביותר במשפחה, ה”זאטוט”. טיל נגד מטרות רכות לטווחים שבין 300 מטרים ל-1.5 קילומטר.
“בחקר ביצועים שערכנו בקרב כמה צבאות הבנו שקיים צורך כזה. אין בעולם טיל לטווחים האלה, יש כאן פער משמעותי. בצה”ל למשל יש כיום את הנשק הרקטי המחלקתי: טילי לאו ורקטות RPG. אלה אמצעים מוגבלים מאד בטווח, עם יכולת דיוק נמוכה יחסית למה שמקובל כיום. הזאטוט משלב את כל יכולות הדיוק של משפחת ה-SPIKE. הוא אמור להיות קל מאד. המשגר יחד עם הטיל אמורים לשקול כשמונה קילוגרמים. זו תוספת כוח משמעותית לקטלניות החי”ר. כשאנו מביטים שוב על שדה הקרב המודרני, הצפוף, יש ליכולת הזו משמעות קריטית של פגיעה מדויקת מעבר לקו ראיה בטווחים יחסית קצרים”.
טילי ה”תמוז”: שנמכרו לדרום קוריאה, שייכים לגרסה הארוכה של משפחת ה-SPIKE, לטווח של כ-25 קילומטרים. ממשלת קוריאה הזמינה רכבי שטח קלים שעליהם מוצבת המערכת. על כל רכב מוצב משגר עם 4 קנים, ושישה טילים נוספים מוכנים להטענה. הרכבים הללו הוצבו לאורך האיים במערב קוריאה, איים שהופצצו לפני כשלוש שנים על ידי הצפון. דובר צבא דרום קוריאה סיפר לכתבים כי בעקבות ההתקפה הארטילרית באוקטובר 2010, החליטה דרום קוריאה להציב איום מרתיע כלפי הצפון. בשנת 2011 נחתמה העסקה עם רפאל, וכאמור לפני חודש הוצבו הטילים מול החוף הצפון קוריאני.
“יש לנו כיום מענה ליכולת הארטילרית שמציבה מולנו צפון קוריאה, גם היא אם היא חושבת שהיא יכולה להסתתר”, אמר קצין בכיר במערכת הביטחון הדרום קוריאנית לכתבים בחודש שעבר.
במהלך העימותים האחרונים של ישראל בלבנון, עזה וסוריה נעשה שימוש נרחב בטילי ה”תמוז” וה”גיל”. אין ספק שבידי צה”ל נמצא היום מערך טילים מונחים מהמתקדמים והקטלנים בעולם, ועדיין צריך להגיד שלא נאמרה בתחום הזה המילה האחרונה.
“אנחנו בהחלט לא עומרים כאן”, מסכם קפלן. “הכיוון בעתיד הוא להוריד עוד משקל מכל מערכת, לשפר את הדיוק עוד יותר, ליצור תמונה ברורה יותר לכוון היורה כדי שיקבל כמה שיותר אינפורמציה ויזואלית. הכל, כדי להפוך את המערכת לאטרקטיבית לכוחות החי”ר. מעבר לכך יש לנו כבר הצלחות בהתאמת המערכות השונות לפלטפורמות ימיות ואוויריות. חילות האוויר של רומניה, איטליה וספרד, כבר משתמשים במסוקי התקיפה שלהם בטילי SPIKE, והביקוש לטיל הזה הולך וגדל בעיקר בשל יכולותיו המתקדמות בהשוואה לאמצעי לחימה מקבילים בעולם”.
