מאת: אמיר בר שלום, צילומים: לוקהיד מרטין. אם לא יהיו עיכובים ותקלות של הרגע האחרון, במחצית השנייה של 2016 אמור לנחות בישראל ראשון מטוסי החמקן החדשים של חיל האוויר, “אדיר”, כפי שמכונה האפ 35 בישראל.
באופן מטאפורי ניתן לומר שלכנפיים של המטוסים הללו זו לא תהיה הפעם היחידה בישראל… משום שהן ייוצרו בעשור הקרוב במפעל “להב” של התעשייה האווירית במתחם מיוחד שמוקם בימים אלה ממש, ליד נמל התעופה בן גוריון.
“ייצור הכנפיים אינו דבר חדש למפעל להב ולתעשייה האווירית”, אומר יוסי מלמד מנהל המפעל, בשיחה עם ניו-טק.”להב מייצר כבר יותר מעשור כנפיים למטוסי אף 16 של לוקהיד מרטין, כך שהקשר בינינו אינו חדש. כמו-כן המפעל עובד מול הממשל האמריקאי לאספקת כנספיים של מטוסי ה- טי 38 של החיל האוויר האמריקאי”.
תזכורת קצרה. פרויקט האפ 35, Joint Strike Fighter – JSF, הוכרז בארצות הברית ב-1996. אז התחרו על ייצור אב הטיפוס לוקהיד מרטין ובואינג. כל חברה הציגה אב טיפוס משלה בהתאם לדרישות הממשל: לוקהיד את ה-X35 ובואינג את ה-X32. שני המטוסים עברו סדרה מקיפה של בדיקות טכניות, ובסופו של דבר הוכרזה לוקהיד מרטין כזוכה. בשלב הזה ביקשה ארצות הברית ליצור קבוצת מדינות שתפתח את מטוס הקרב העתידי של חילות האוויר במערב. הרעיון היה כי כל מדינה שתשקיע בפיתוח תהנה מנתח מתהליך הייצור. ישראל סירבה להיכנס לקבוצת הפיתוח הראשונה, החלטה שגררה אחריה ביקורת רבה שכן החשש היה כי התעשיות הישראליות ישארו מחוץ לתמונת מטוס הקרב העתידי. אלא שבפועל, במהלך הפיתוח זכו מספר חברות ישראליות בחוזים מהפרויקט בשל הפתרונות המתקדמים שהציגו, כשהדוגמא הבולטת היא קסדת המטוס של חברת “אלביט”. ב-2010, אחרי לבטים וקשיים גדולים מול הממשל והיצרנית לוקהיד מרטין, חתמה ישראל על עסקת רכישה של טייסת מטוסי אפ 35, ובכך הוגדרה כ”שותפה ביטחונית” לפרויקט. למרות המעמד הנמוך ביחס לשותפות האחרות: ארצות הברית, בריטניה, הולנד, איטליה, אוסטרליה, קנדה, דנמרק, טורקיה ונורבגיה, ניתן לתעשיות הישראליות נתח בייצור, כאשר התרגום המיידי הוא החוזה שנחתם השנה בין התעשייה האווירית לממשל האמריקני ולוקהיד מרטין.
במסגרת החוזה ייוצרו במפעל “להב”, 811 זוגות כנפיים לדגם A של החמקן, הדגם המיועד לחיל האוויר האמריקני והישראלי. בחודשים האחרונים עובדים בתעשייה האווירית במרץ רב במבנה המיוחד שנועד לייצור הכנפיים, מבנה שאמור להתפרס על יותר משלושה דונמים. ההשקעה של התעשייה האווירית בפרויקט הבנייה ורכישת הידע מוערכת כיום ביותר מחמישים מיליון דולר.
“במסגרת העסקה שנחתמה רכשה התעשייה האווירית את הידע לייצור הכנפיים מלוקהיד מרטין האמריקנית, ומיד אחרי שהמבנה יושלם יתחיל שלב הרכבת מערכות הייצור במקום”, מספר יוסי מלמד.
“חתימת החוזה התאפשרה אחרי משא ומתן ארוך מול לוקהיד והממשל. צריך לזכור שלא מדובר ברכש גומלין של האמריקנים, כפי שנהוג היה בעסקאות קודמות, כאן המודל שונה. מספר הכנפיים שייוצרו בישראל הוא מבחינתנו נתון התחלתי בלבד. בלוקהיד ובפנטגון מעריכים היום כי יותר מ-3000 מטוסי חמקן על תצורותיו השונות ייוצרו, לכן לעיסקה הזו יש בהחלט פוטנציאל גדול מאד לתעשייה האווירית”.
את מהלך הייצור שיחל בשנת 2015 ילוו מהנדסים אמריקנים מחברת לוקהיד מרטין וכן נציגי הממשל האמריקני. כל כנף תאושר על ידי בקרי האיכות של לוקהיד מרטין במפעל, ואחר כך תעבור הכנף אישור נוסף על ידי נציגי הממשל לפני שתורכב על המטוסים עצמם.
“אין ספק שמדובר באתגר טכנולוגי חדש לתעשייה האווירית”, אומר יוסי מלמד.
“זו הפעם הראשונה שאנחנו עובדים עם חומרים מרוכבים, שהם לב ליבו של המטוס החמקן. כבר עכשיו ברור לנו שהכנף החדשה של האפ 35 מצריכה דיוק מירבי – אבסולוטי בייצור, כדי לא לפגוע ביכולת החמקנות. בלוקהיד מכירים היטב את איכות העבודה אצלנו וגם זו אחת הסיבות שללא ספק זירזה את חתימת החוזה”.
הזכרת קודם לכן את הפוטנציאל הגדול הטמון בעסקת הכנפיים. האם יש כוונה להשתלב בייצור מערכות נוספות בפרויקט?
“חד משמעית כן. אנחנו רואים את חתימת הסכם ייצור הכנפיים כתחנה ראשונה בתהליך ארוך. יש לנו המון ידע ויכולת במפעל. אנחנו מייצרים את הדלתות של האפ 15, את מייצבי הטיסה ל-אפ 15 וה-אפ 16, ואת מיכלי הדלק הקונפורמיים ל-אפ 15 ו-אפ 16, כך שהשילוב של האיכות והידע היא בהחלט יתרון עבורנו אצל האמריקנים. כבר במשא ומתן הנוכחי עם האמריקנים לא הסתרנו את הכוונה להרחיב את הפעילות, כך שהדבר ברור לשני הצדדים בעסקה”.
הסכם ייצור הכנפיים ל-אפ 35 אמור להיפרס על פני יותר מעשור החל כאמור משנת 2015. כבר עכשיו הובהר לתעשייה האווירית כי קו הייצור יישאר חסוי, כלומר יהיה פתוח למורשי כניסה ושותפי סוד בלבד. ההקפדה האמריקנית בעניין זה נחשבת לחמורה במיוחד. קו הייצור של מטוסי החמקן הקודמים ה-אפ 22, מוסתר אפילו לחלק מעובדי מפעל ההרכבה של לוקהיד בפורת וורת טקסס.
אחת השאלות שנותרה פתוחה בין ישראל לארצות הברית בעסקת הרכישה של מטוסי החמקן, היא שיטת ומקום האחזקה של המטוס. על פי המודל האמריקני, יוקם מרכז אחזקה אחיד באירופה, ולשם יגיעו המטוסים לטיפול תקופתי. ישראל כמובן מסרבת לכך מהטעמים המובנים של חשיפת יכולות, דפוס אימונים ומיכשור מיוחד. לכן, בהקשר הזה ניתן לראות בחתימת ההסכם בין לוקהיד מרטין לתעשייה האווירית פתח לפתרון אפשרי. הנושא עדיין לא סוכם אבל לא מן הנמנע שמעבר לאחזקה השוטפת בבסיסים, יגובש פתרון האחזקה על ידי התעשייה האווירית בישראל.
בינתיים כל הצדדים בעניין שומרים על שתיקה.
