מאת: אמיר בר שלום
המבנה המכונס שטס ב-19 בספטמבר מעל מפרץ מכסיקו נראה כמבנה רגיל לחלוטין של מטוסי קרב אמריקנים. אלא שהטיסה הזו הייתה מבחינת התעופה הצבאית טיסה היסטורית. לראשונה מאז יוצר במפעלי ג’נרל דיינמיקס ב-1975, טס מטוס אפ 16 ללא טייס.
“זה נראה לי מאד מוזר”, סיפר עם הנחיתה לוטנט קולונל (סא”ל) ראיין אינמן, מפקד טייסת היירוט 82 בבסיס חיל האוויר האמריקני טינדייל Tyndall Air Force Base – בפלורידה, שטס במבנה.
“אחרי שהתרגלתי למראה המוזר של מטוס אפ 16 ללא טייס שטס ממש לידך, הטיסה הייתה רגילה לחלוטין”.
בואינג שזכתה בשנת 2010 במכרז חיל האוויר האמריקני לפרויקט הזה, בחרה שישה מטוסי אפ 16 מדגם S, שכבר יצאו משירות ואוכסנו במשך 15 שנה בבית הקברות למטוסים Davis Monthan Air Force Base במדבר אריזונה. המטוסים שאוכסנו באחסנה יבשה עד אז, עברו תהליך השבחה בסיסי הכולל מערכות הפעלה מרחוק, דומות מאד למערכות ההפעלה של מל”טים רגילים. כמקדם בטחון, הותקנו במטוס החדש גם מערכות השמדה עצמית במידה והמפעילים יאבדו עליו שליטה. עד אז הוטס ה-QF-16 בניסוי טיסה, רק כשטייס יושב בקוקפיט למקרה חירום והטיסה עצמה מנוהלת על יד המפעילים בשלט רחוק.
בטיסת המבחן הראשונה ללא טייס בקוקפיט, המריא המטוס לכיוון מפרץ מכסיקו וכשהגיע לגובה 12 קילומטר – 40,000 רגל, ביצע מספר תמרונים. התימרונים שנשלטו מרחוק כללו תרגילים מורכבים כמו “גלגול חבית”: barrel roll, גלגול של 360 מעלות ו-“split S”, תמרון שבו הטייס מתהפך ומשנה במהירות את כיוון הטיסה, בעומס ממוצע של 7 ג’י. במהלך הטיסה האיץ המטוס למהירות של 1.47 מאך ואחרי 55 דקות של טיסה מגוונת שכללה תמרונים חריפים נוספים שדימו קרב אוויר, נכנס המטוס למבנה מכונס ונחת חזרה בבסיס בפלורידה.
“זו הייתה אחת הנחיתות המושלמות בעיני”, סיפר אחר כך פול סגאס, המהנדס הראשי של פרוייקט ה-QF-16 בחברת בואינג. “-מבחינתנו כל המערכות פעלו בדיוק כפי שציפינו מהן, וכפי שהן תיפקדו בניסויים הקודמים בהם ישב טייס מפקח בקוקפיט”.
ה-QF-16 אמור להחליף את ה-QF-4 S, ששימש עד כה את טייסת היירוט כמטוס מטרה מתמרן.
ה-QF-4 S הוא השבחה של F-4 S הפאנטום הוותיק, שהיה מטוס הקרב העיקרי של ארצות הברית במלחמת ויאטנם, וטס שנים רבות גם בשורות חיל האוויר הישראלי. 80 מטוסי פאנטום S כאלה הוסבו משנת 1997 למטוסים ללא טייס, כדי לתרגל את כנף היירוט 82 של חיל האוויר האמריקני. אלא שברבות השנים הפך הפאנטום הותיק למטוס לא רלוונטי מבחינת מעטפת היכולות שלו, כמדמה מטוס אויב ולכן הוחלט לבנות מטוס חדש שידמה יכולות של מטוס קרב מהדור הרביעי. עד תחילת 2016 אמורה חברת בואינג להשלים את ייצור כל 126 מטוסי ה-QF-16 שיחליפו סופית
ה-QF-4 S. חברת BAE שהסבה את מטוסי הפאנטום בסוף שנות ה-90 למטוסים ללא טייס, חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת בואינג בפרויקט ה-QF-16, שירוכז במפעלי בואינג בסנט לואיס, כדי שזו תוכל לעמוד בלוחות הזמנים.
“זהו מטוס קרב לכל דבר, המאפשר לנו להתמקד באימוני קרב אוויר בתנאים שלא הורגלנו אליהם” מספר לוטנט קולונל
(סא”ל) ראיין אינמן. “לתרגל יירוט של מטרה שטסה בתנאי 9 ג’י בקרב אוויר זה להביא את הטייסים שלנו לשיא היכולות בקרב אוויר. אף טייס שיושב בקוקפיט לא יכול לעמוד ב-9 ג’י, ולכן המשמעות של לתרגל מול מטוס כזה, היא לפתוח בפנינו קשת רחבה של יכולות אימון שטרם נראו”.
את ה-QF-16 הטיסו מהקרקע שני טייסי הניסוי הראשיים של חיל האוויר האמריקני, שניהם בעלי אלפי שעות טיסה אפ 16. אחרי הצלחת ניסוי הטיסה הראשון ללא טייס יעברו חיל האוויר האמריקני וחברת בואינג לשלב הבא – טיסה במעטפת ביצועים מלאה הכוללת חימוש על המטוס, כדי לבחון את אופן ההתנהגות שלו במשקל מלא ובתצורה קרבית. הניסוי אמור להיערך בתחילת השנה הבאה בבסיס חיל האוויר האמריקני Holloman Air Force Base – בניו מכסיקו. על פי קצב ההתקדמות יוחלט על ניסויי האש הראשון בו אמור המטוס לשחרר חימוש מדויק.
פרסום הניסוי המוצלח של ה-QF-16 עורר בארצות הברית שוב את הויכוח על שימוש במערכות לא מאוישות בשדה הקרב המודרני. לא צריך להפליג יותר מידי בדימיון כדי להבין את היכולות של מטוס כזה, במיוחד בזירות הפעולה בהן פועל צבא ארצות הברית באפגניסטן, תימן, פאקיסטאן ועיראק. עיקר הלחימה האמריקנית כיום מתרכזת במאבק מול טרור הנטמע באוכלוסייה, ולא מול צבאות. במקרה הזה יכולות המל”ט הן אופטימאליות. הוא לא מאוים על ידי מערכות נ.מ מתקדמות ולכן הוא פועל בסביבה כמעט סטרילית. בחיל האוויר האמריקני, כמו זה הישראלי, הטמעת מל”טים צוברת תאוצה גדולה בשנים האחרונות, ואיתה גם הויכוח על מקומו של הטייס בשדה הקרב העתידי. בארצות הברית כמו בישראל יש מי שטוענים כי בזירה מורכבת שבה קיים איום נ.מ מתקדם ומטוסים מדור רביעי או חמישי, הימצאותו של טייס בקוקפיט חיונית כדי לקבל החלטות מהירות. הטענה העיקרית היא כי שליטה מרחוק על כלי טיס כזה לא יכולה להחליף אינטואיציה אנושית בהחלטות שאמורות להתקבל בשבריר שנייה.
ביקורת נוספת שנשמעה בימים האחרונים אחרי הצגת האפ 16 האוטונומי הגיע מארגוני זכויות אדם. פרופסור נואל שארקי, מומחה בריטי למערכות צבאיות רובוטיות, ופעיל בארגון המבקש להגביל פעילויות חיסול על יד מערכות רובוטיות, טוען כי מהירותו של המטוס החדש יכולה לגרום לפגיעה גדולה יותר בבלתי מעורבים. לדבריו, מהירות הטיסה הנמוכה של המל”ט מאפשרת למפעיל תמונת קרב בהירה יותר ומפורטת יותר. “במהיריות טיסה של מאך+, הזמן לשיקול דעת מתקצר באופן משמעותי. יכולות כאלה מקרבות אותנו הרבה יותר למה שאני מכנה הרג אוטומטי על יד רובוטים“, הוא אמר בראיון לרשת BBC בבריטניה. חיל האוויר האמריקני שמודע היטב לביקורת הזאת פרסם מיד בתום הניסוי הודעה שבה נאמר במפורש כי ה-QF-16 נועד למטרות אימון הטייסים בלבד ואינו אמור להיכנס למערך המבצעי של כלי הטיס הבלתי מאוישים בצבא ארצות הברית.
