מאת: אמיר בר שלום
השבועון “Aviation Week” פרסם בחודש שעבר כתבת תחקיר גדולה על מה שחיל האוויר האמריקני וחברת Northrop Grumman מנסים כנראה להסתיר כבר כמה שנים. ארצות הברית מפתחת תחת מעטה גדול מאד של סודיות מל”ט חמקן חדש, מגביה טוס, בעל טווח טיסה מוגדל וזמן שהייה ארוך באוויר. התחקיר של הכתבים איימי באטלר וביל סוויטמן מתבסס על ניתוח תצלומי אוויר של מתקני ניסוי סודיים של חיל האוויר האמריקני, צילום לוויני של מפעלי Northrop Grumman בקליפורניה, ניתוח מאזנים כספיים של החברה, ומעקב אחרי שורה של דיונים בועדות הכוחות המזוינים בסנאט והקונגרס. המסקנה של השניים היא חד משמעית, חיל האוויר האמריקני משנה כיוון בתפיסת ההפעלה שלו בכל הקשור לזירות רחוקות ורוויות איומים. הסיבה לשינוי התפיסה היא ההכרה כי ארצות הברית פועלת כבר כמה עשורים בזירות לא מאוימות נ.מ, דוגמת אפגניסטן, עיראק, תימן. בניתוח איומים עתידיים לנוכח עלייתה מחדש של רוסיה כמעצמה והתחזקותה של סין, חייבת תפיסת ההפעלה להשתנות במיוחד בכל הקשור להפעלת כוח אווירי. תפיסת ההפעלה החדשה מדברת על נוכחות רציפה מעל המטרות לאורך זמן, יותר מודיעין מדויק בזמן אמת ויותר דיוק וקטלניות של חימוש. כדי לענות על הצרכים האלה החלה ארצות הברית לפתח מל”ט חמקן חדש שיחליף את ה-RQ170, מל”ט חמקן קטן שנמצא כבר כמה שנים בשירות חיל האוויר האמריקני.
כדי להבין את השינוי יש להביט קודם על הכלים שמפעיל כיון חיל האוויר האמריקני, כאשר בחלק מהמשימות זה נעשה בשיתוף הדוק עם ה-CIA. כיום מתבסס ה-US AIRFORCE, על שלושה סוגי מל”טים בזירות הפעולה שלו באפגניסטן, עיראק, פקיסטאן ואזור המפרץ הפרסי:
• RQ 4 GLOBAL HAWK –
הגלובאל הוק נחשב לסוס העבודה העיקרי של חיל האוויר האמריקני בכל הקשור לגיחות צילום ומודיעין. הוא החליף למעשה את מטוס ה-U-2, בגיחות צילום גבוהות. הגלובאל הוק יכול לשהות באוויר יותר מיממה.
• MQ 1 PREDATOR – ה-PREDATOR –
הוא למעשה המל”ט התוקף הראשון שהוכנס לשימוש בצבא האמריקני. הוא החל את דרכו כמל”ט סיור ומודיעין, ובתחילת שנות ה-2000 הוסב לתקיפה. טווח הטיסה של ה-PREDATOR עומד על 740 ק”מ וזמן שהייה מקסימאלי של 14 שעות. ה-PREDATOR הוא המל”ט העיקרי שבו משתמש ה-CIA לסיכולים ממוקדים.
• MQ 9 REAPER –
ה-REAPER הוא למעשה דגם משודרגת של ה-PREDATOR. הוא בעל טווח טיסה גדול יותר, ובעיקר נושא יותר חימוש, פי 3 מה-PREDATOR.
בנוסף לשלושת המל”טים האלה מפעיל חיל האוויר האמריקני מל”טים טקטיים למשימות קרובות, בעיקר בהפעלת מבצעים מיוחדים ואת המל”ט החמקן היחיד שלו, ה-RQ170.
על פי התחקיר של ה-“Aviation Week” החוזה בין Northrop Grumman לחיל האוויר האמריקני נחתם כבר בשנת 2008, אחרי ש-Northrop Grumman גברה בתחרות על שתי יצרניות אחרות שניגשו למכרז: בואינג ולוקהיד מרטין. בדוחות הכספיים של Northrop Grumman הופיע סעיף תקציבי של הכנסות בסך 2 מיליארד דולר לחטיבת המערכות המשולבות שלה. החטיבה הזאת – Integrated Systems division – אחראית גם לבנייתם של המל”ט החדש לצי האמריקני – X47, המפציץ האסטרטגי החמקן – B2 ומל”ט המשימה GLOBAL HAWK. בנוסף לכך הודיעה השנה החברה מבלי לפרט, כי היא נכנסה לתהליך ייצור ראשוני של מל”ט חדש.
ה-“Aviation Week” מפרש זאת כשלב של ייצור בקצב נמוך של ה-RQ180. זהו כנראה חלק מסיום תהליכי הניסוי והטיסה ולפני כניסה לייצור מואץ. על פי התחקיר, חיזוק לדברים האלה ניתן לראות בהאנגרים החדשים שבנתה Northrop Grumman במפעל שלה בפאלמדייל קליפורניה, האנגר שמותאם למטוס בעל מוטת כנף של כ-40 מטרים. האנגר דומה נראה גם בשדה הניסויים המסווג של חיל האוויר האמריקני בלייק גרום, נבאדה.
צריך להדגיש כי Northrop Grumman, משרד ההגנה האמריקני וחיל האוויר האמריקני לא הגיבו על פרסום התחקיר. חיזוק נוסף לכך שחיל האוויר האמריקני יצא לדרך עם הפרויקט הסודי הזה, ניתן היה לקבל באוסף עדויות של קציני חיל האוויר האמריקני בפני ועדות הכוחות המזוינים. באחד הדיונים הודה קצין הרכש הראשי של חיל האוויר האמריקני כי אין בכוונת הזרוע לחדש את הזמנת מל”ט ה”גלובאל הוק” מעבר לשנת 2014 וכי חיל האוויר החליט להשתמש בתקציב שלו ל”צרכים מבצעיים דחופים יותר”.כשחברי הקונגרס הקשו עליו וביקשו לדעת איך מתכוון חיל האוויר להשלים את הפער המבצעי שייווצר, ענה הקצין: “את זה נשאיר לפורומים מצומצמים יותר…”.
ל-Northrop Grumman יש כאמור ניסיון בבניית מל”טים ומטוסים חמקניים. ה-RQ180 החדש, מתבסס ככל הנראה על הידע והטכנולוגיה שפותחו בשנת 2005 במסגרת פרויקט ה-Joint Unmanned Combat Air System ().
ה-J-UCAS, היה למעשה הפרויקט שממנו נולד המל”ט החמקן לצי האמריקני
ה-X47B. Northrop Grumman נאלצה לבטל את פרויקט ה-J-UCAS בגלל דרישות שונות ומנוגדות מהצי ומחיל האוויר. בעוד הצי (US NAVY) ביקש מל”ט קטן/בינוני בעל יכולת נחיתה ימית לטווח קצר ובינוני, חיל האוויר (US AIRFORCE) דרש מל”ט גדול , בעל יכולת לנשיאת מטען גדול וטווח טיסה גדול יותר מהמל”ט חמקן הנוכחי שלו ה-RQ170. על פי התחקיר בשלב מסוים פוצל הפרויקט לשניים, החלק הגלוי לצי עם ה-X47B, והסודי ל-RQ180.
רמז עבה לשינוי הכיוון של חיל האוויר האמריקני ולהתמקדות במל”ט חמקן גדול ובעל יכולות מגוונות ניתן היה לראות גם בדברים הבאים של ראש מטה חיל האוויר האמריקני בחודש ספטמבר האחרון:
“המיקוד שלנו כיום הוא לא נכון. אנחנו חייבים לפתח את היכולות לפעול בגזרות רחוקות ומאוימות כדי להבטיח רציפות מבצעית. את זה אנחנו נשיג בפלטפורמות מתקדמות – מאוישות ולא מאוישות”.
חשיפת המל”ט החדש מגיעה במהלכו של תהליך מורכב שעובר בימים אלה על הצבא האמריקני בכללותו, על כל זרועותיו: ARMY ,NAVY ו-AIR FORCE. הקיצוץ החד בתקציבי הביטחון נותן אותות כמעט בכל פרויקט הצטיידות. כך לגבי תכנית ה-F35 שבמהלך השנים האחרונות ירדה במספרי המטוסים וכך סביר להניח גם לגבי הצטיידות בפלטפורמות לא מאוישות. ככלל, ניתן לראות חפיפה בין משימות המל”ט החמקן למטוסי הקרב החמקנים. כאן נשאלת שאלת התמהיל – כמה צריך מכל סוג כדי להגיע לאפקטיביות המבצעית הנדרשת. לשאלה הזאת אין עדיין תשובה ברורה, שכן עדיין לא ברורות יכולותיו של ה-RQ180, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי יכולת תקיפה. מרסיסי המידע שבידי התקשורת, לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בעניין, אם כי נראה שהשקעה כל כך יקרה בפלטפורמה, סביר להניח שתכלול מגוון יכולות.
התחקיר ב-“Aviation Week” מנסה לשרטט באופן כללי מאד את צורתו ויכולותיו של ה-RQ180. על פי התמונה שבפתח הכתבה נראה המל”ט דומה בצורת העטלף שלו ל-RQ170 וה-X47B. ההערכה היא כי משקלו יהי כ-6.5 טון, ומהירות הטיסה שלו 0.5 מאך. טווח הטיסה מוערך ב-1200 מייל ימי, וזמן שהייה מקסימאלי של כ-24 שעות, כמעט כפול בכל פרמטר
מה-RQ170.
