עצמאי בשטח

מי מאיתנו לא צפה באחד מסרטי הטבע המרשימים שבהם נראה עדר טורפים ממתין בסבלנות לטרף ובתיאום מושלם רץ לעברו מכמה כיוונים. זה נכון לאריות, זה נכון לזאבים ועל פי משרד ההגנה האמריקני, זה יהיה נכון ללהקה של מטוסים בלתי מאוישים.
“אין שום סיבה שמל”טים לא יתנהגו כמו עדר זאבים בטבע ויצודו בתיאום מוחלט עם מינימום תקשורת“, אומר ג’יין צ’רלס לדה, מנהל תכנית CODE – Collaborative Operations in Denied Environment במנהל המחקר והפיתוח של משרד ההגנה האמריקני (DARPA). תכנית ה-CODE שיצאה לדרך בתחילת השנה היא למעשה תכנית פורצת דרך שמטרתה להגביר את האפקטיביות המבצעית של המל”טים האמריקנים בתרחישי הפעולה השונים, תוך הורדה משמעותית בעלויות ההפעלה.
“מטרת התכנית היא ליצור מערכת שליטה ובקרה מתקדמת שתאפשר למל”טים שונים לתקשר ביניהם בצורה עצמאית בהתאם למשימה שתוגדר מראש. כך למשל הם יוכלו לאסוף מודיעין, לעקוב אחרי מטרה אחת או יותר, לאפיין ולסנן את המידע, להפליל אובייקטים שונים ולחלוק את המידע שמפוענח באופן עצמאי עם פלטפורמות אוטונומיות נוספות”, מספר לדה.
התכנית שנמצאת כרגע בשלב הרעיון, קוראת לחברות אמריקניות להגיש עד תחילת חודש מרץ, הצעות לפתרון טכנולוגי שיתאים לצי המל”טים שקיים היום בצבא האמריקני. “מטרת התכנית שלנו היא להפחית את התלות של המל”ט במפעיל שלו. כלומר, אנחנו רוצים להוריד כמה שיותר משימות מהמפעיל ולהעביר אותה לפלטפורמה עצמה וכך בעתיד לצמצם בהדרגה את מצבת כוח האדם שמפעילה את מערך המל”טים”.
כיום מפעיל הצבא האמריקני על כל זרועותיו – אוויר, ים יבשה – אלפי מל”טים. לעיתים מופעל מל”ט בודד על ידי שני אנשים: האחד טייס שמטיס את הפלטפורמה והאחר (מקביל לנווט במטוס קרב) מפעיל את המערכות שמוצבות על המל”ט. המצב הזה קורה בדרך כלל בהפעלת מל”טים גדולים, בעלי טווח פעולה גדול וכושר נשיאה מגוון של מערכות עקיבה, התראה, מעקב וחימוש.
“במסגרת התכנית אנחנו רוצים לראות תוכנה מתקדמת המאפשרת למל”ט השולט בכוח, יכולת של בינה מלאכותית שתנהל את המשימה”, ממשיך לדה, “עוד אחת מהמטרות שלנו היא להוריד את התלות של המל”טים כיום בתקשורת פס רחב, ולאפשר להם עד כמה שניתן יכולות עצמאיות. בראייה עתידית עדיין יהיה MAN IN THE LOOP, אבל הוא ישלוט במסגרת המשימה, מאחור, על מספר מל”טים”.
על פי הדרישות הראשוניות שמופיעות במכרז של DARPA, הפתרון הטכנולוגי אמור לכלול אלגוריתם מתקדם ותוכנה חדשה שיתאימו לכלל המערכים האוויריים אלה המאויישים ואלה שלא. בתכנית העבודה הוגדרה הפחתת עלות ההפעלה של המל”טים כדרישת בסיס, ומכאן הדרישה לפתרון טכנולוגי אחיד שאינו כולל מערכים חדשים להטמעת הפתרון. בין הדרישות שהוגדרו מופיעות יכולות טיסה עצמאיות בתנאי מזג אוויר משתנים, מעקב אחרי מטרות, זיהוי עמית/אוייב, יכולת בחירת מטרה והתאמת חימוש וכן שיתוף וחלוקת מידע בין כלים שונים הנמצאים בזירת הפעולה.
“רק כך אנחנו יכולים להגדיל את האפקטיביות המבצעית של המערך ולהוריד עד כמה שניתן משימות מהמפעילים בקרונות”, אומר לדה.
כיום קיימות מספר פלטפורמות לא מאוישות הטסות באופן עצמאי, אם כי רובן הן פלטפורמות מוכוונות משימה ספציפית הפועלות לבד, ללא יכולת לתקשר עם כלי טיס אחרים. כך למשל פועלים המל”טים המתאבדים, המוכוונים על ידי איתור ונעילה של מכ”מ או על ידי זיהוי ועקיבה אלקטרו אופטית.
הדרישה הבסיסית של DARPA עומדת על כך שמפעיל אחד יוכל לשלוט על מינימום של שישה כלים נוספים ובמקביל. “השימוש בלהק של מל”טים לא רק שיגביר את האפקטיביות המבצעית ויוריד את מחיר ההפעלה, הוא ייתן בטחון אישי טוב יותר ללוחמים על הקרקע או למפעילים מאחור, בשל העובדה שהמשימה לא תהיה תלויה במל”ט בודד, שכל תקלה בו יכולה לבטלה או לפגוע ברמת הביצוע שלה. יש כאן למעשה יתירות מבצעית משמעותית”, אומרים ב-DARPA.
תכנית עתידית נוספת, בהקשר מערך המל”טים האמריקני, שנמצאת כרגע בשלבי התכנון הראשוניים היא נושאת מל”טים באוויר. התכנית אמורה לכלול מטוס תובלה נושא מל”טים קטנים, שיגיע לגזרת הפעולה ואז יפזר אותם התרחישים המבצעיים המוזכרים בהקשר הזה מדברים בעיקר על משימות ארוכות טווח באזור מסוכן לטיסה. התכנית שפורסמה לראשונה בחודש נובמבר האחרון, קוראת לחברות להציע פיתרון טכנולוגי שאמור להתבסס על מערך מטוסי התובלה הקיים כיום בצבא האמריקני ומתבסס ברובו על מטוסי ההרקולס C130 לסוגיהם.
“אנחנו מחפשים דרכים להגדיל את האפקטיביות המבצעית של מל”טים קטנים” אומר דן פטסקי מנהל התכנית ב-DARPA. “הרעיון הוא לבנות על בסיס הצי הקיים של מטוסי התובלה, נושאת מטוסים באוויר. הפתרון אמור לכלול יכולת אחסנה ושילוח מהירים של מל”טים זעירים בעלי מטענים ייעודיים מגוונים”.
אחת הדרישות הבסיסיות של התכנית היא יכולת לתקשר בין המל”טים לאחר שילוחם ממטוס האם. ב-DARPA מציינים כי היתרונות המבצעיים בתכנית כזו רבים. עצם ההובלה של המל”טים במטוס תובלה תחסוך זמן הגעה אל היעד, מספר המל”טים שישתתפו במשימה יהיה גדול ומגוון מבחינת היכולות, נתון שיאפשר גמישות מבצעית גדולה יותר בכל משימה ויביא להקטנת הסיכון לפלטפורמות מאוישות באזורים מאוימים.
על פי מפרט הדרישות הראשוניות של DARPA עדיין לא הוגדר מספר המטוסים שניתן יהיה לשלח ממטוס האם, אם כי במשרד ההגנה מדגישים כי הפלטפורמות חייבות להיות קטנות מאד ואמורות לכלול יכולות נשיאת אמצעים שונים כגון: צילום, עקיבה, סימון ותקיפה. עדיין לא ברור כיצד יחזרו המטוסים מהמשימה למטוס המשלח, אם כי, אין ספק שב-DARPA לא מתכוונים למל”טים “חד פעמיים”, כך שמבחינת הפתרון המוצע מונח כאן אתגר טכנולוגי מורכב.
עד סוף 2014 הוגשו ל-DARPA מספר רעיונות במסגרת מכרז פתוח, כאשר בהמשך השנה אמורות החברות שיבחרו, להציג יכולות טכנית ראשונית ויכולת מלאה עד 2018.