ביולוגיה במדים

image_pdfimage_print

האם העתיד  שייך רק לחמקנות בכל הקשור לפלטפורמות צבאיות? כנראה שלא. לצד המרוץ המתגבר בתעשיות הביטחוניות אחרי טכנולוגיית היעלמות באוויר בים וביבשה, המחקר והפיתוח הצבאיים והאזרחיים מתמקדים לא מעט במחקרים ביולוגים, במטרה לפתח יכולות חדשות. המחקר הביולוגי לא מתמקד רק בחיקוי יכולות ותכונות טבעיות של בעלי  חיים, אלא גם בשימוש בבעלי חיים לצרכים צבאיים. אם בעבר נוכחות של כלבים לגילוי חומרי נפץ, איתור נעדרים תחת הריסות או שימוש בכלבי תקיפה היו נדירים, הרי שהיום הם כבר חלק אינטגראלי באירועים הללו. לא רק ביבשה נעשה שימוש מוגבר בבעלי חיים.

אימון דולפינים בבסיס המחקר של הצי האמריקני בסן דייגו
צילום: U.S. Navy photo by Mass Communication
Specialist 2nd Class Joshua Scott

זה לא סוד שבלוחמה ימית נעשה  כבר כמה עשורים שימוש בדולפינים מאולפים. בחודש יולי האחרון נערך תרגיל בינלאומי בהובלת הצי האמריקני באוקיינוס הפאסיפי, ובו תורגלה להקה של שמונה דולפינים שאומנו לאתר מוקשים על קרקעית הים. בתרגיל הדגימו האמריקנים את היכולות הללו לכוחות ימיים מניו זילנד, יפן, אוסטרליה, קנדה, בריטניה והולנד. החלק  משולב הדולפינים נערך בסן דייגו, שם ממוקם מרכז המחקר והאימון לחיות ים של ה NAVY האמריקני – Marine Mammal Program.

במשך עשרה ימים רצופים , נשלחו הדולפינים מזן – Bottlenose  לאתר מוקשים בעומק של כמה עשרות מטרים. הזמן הממוצע לאיתור כל מוקש היה כ 30 שניות. מיד לאחר האיתור הדולפין חזר לסירה של המפעיל ונשלח שוב, כדי לוודא שאכן מדובר במוקש. בפעם השלישית שחזר לסירה הוא צויד בציין GPS צף על פני המים וסימן את מיקומו של המוקש לחבלנים ימיים. מיד אחרי שהצליח להציב את הסימון הצף, חוזר הדולפין לסירת המפעיל שם הוא מקבל פידבק קולי מהמפעיל וזוכה בדג…

בד וואזינה, דובר מטעם   Space and Naval Warfare Systems Center Pacific אמר לאתר military.com  כי הדולפינים מהסוג הזה ניחנים ביכולת סונאר טבעית גבוהה במיוחד – BIO SONAR, ולכן הם יכולים לאתר לא רק מוקשים על קרקעית הים, אלא גם כאלה שקבורים בחול בעומק של כמה עשרות ס”מ.

בנוסף לדולפינים מגלי המוקשים מאמנים ב Marine Mammal Program גם אריות ים לאתר גופים צפים במים. המטרה היא להשתמש בהם ללוחמה באיומי טרור ימיים. היונקים מאומנות לאתר כלי שייט קטנים, בדרך כלל כאלה שנשלטים מרחוק   או צוללים של כוחות קומנדו. על פי פרסומים שונים מחזיקה ארצות הברית כ 75 דולפינים   “מבצעיים” בנוסף למספר לא ידוע של אריות ים מאולפים, חלקם נפרסו בעבר  בבסיס הימי האמריקני בבחריין במפרץ הפרסי. באחד הניסויים שהודגם לכתב רשת CNN במתקן בסן דייגו, הצליח דולפין לאתר צולל קרוב לפני המים בתוך שניות, מהרגע שירד מסירה סמוך למזח שבו הורגל הדולפין לסייר. הדולפין שחה במהירות לעברו ונגח בו. מיד אחר כך שחה לסירת המפעיל שלו כדי לאותת לו על גוף זר במים. בניסוי נוסף שנערך דקות אחר כך, ירד הצולל לצלילת עומק סמוך לקרקעית, מצויד במנוע תת ימי קטן. גם במקרה הזה הוא התגלה בתוך שניות על ידי הדולפין שנגח בו, ושחה מיד למפעיל כדי להתריע.

השימוש בדולפינים למטרות צבאיות לא חדש, הוא החל  בשיאה של המלחמה הקרה. מעבר למלחמת הצוללות השקטה, גם ארצות הברית וגם ברית המועצות החלו לגלות עניין ביכולות של היונק הימי למטרות צבאיות. כיום ידוע באופן רשמי על ארבע מדינות שמשתמשות בדולפינים למשימות של אבטחה וגילוי מוקשים: ארצות הברית, רוסיה, אוקראינה ו… איראן. הניסויים האמריקנים במאה הקודמת כללו גם כמה סוגי כרישים, אבל בסופו של דבר התברר כי הדולפינים ואריות הים הם הסוגים שניתן לאלף בצורה הטובה ביותר. ב 1965  הצטרפה גם ברית וורשה למרוץ הזה. מוסקבה  הקימה מרכז מחקר ימי למטרות צבאיות, בחצי האי קרים – אז טריטוריה סובייטית היום שטח אוקראיני. לאחר התפרקות ברית המועצות נותר המרכז בידי אוקראיינה, שהזניחה אותו במשך שנים עד שבשנת  2000 הוא נמכר יחד עם המאמן הראשי  והידע שנצבר, לאיראן. ב 2012 החליטה ממשלת אוקראינה להקים את המרכז מחדש, אבל שנתיים אחר כך הוא נכבש על ידי רוסיה בפלישה לחצי האי קרים, והיא  שמחזיקה בו עד היום. בשנת 2016 פורסם כי  ממשלת רוסיה שילמה  כ 20,000 פאונד תמורת חמישה דולפינים מזן Bottlenose, שהועברו ככל הנראה לצי. בראיון לסוכנות הידיעות AFP בשנה שעברה, סיפר הקולונל בדימוס וולדימיר בארנץ – שהיה אחראי על אימון הדולפינים בברית המועצות-  כי היונקים שהם אימנו,  ידעו גם להציב מוקשים על קרקעית הים או להצמיד מטענים לספינות.

דג hagfish והריר המהונדס
צילום: U.S. Navy photo by Ron Newsome

פיתוח מעניין נוסף בלוחמה הימית מגיע מניסוי שערכו חוקרים באוניברסיטת יוטה. המחקר  התחקה אחרי התנהגותו של דג מיוחד בשם hagfish שנראה כמו תולעת קטנה. הדג הזה פיתח יכולת התגוננות מיוחדת. הוא יורק ריר לתוך פיו של הטורף. כאשר הריר הזה מגיע למגע עם מי ים, הוא מתנפח בתוך שניות לכדי 10,000 מהנפח המקורי ולמעשה יוצר מעין קרום סמיך, בלתי חדיר המשמש חומת מגן בין הטורף לנטרף.  החוקרים הצליחו ליצור חומר דומה באמצעים מלאכותיים על ידי שימוש בחיידקי E COLI מהונדסים. החומר החדש דומה במבנה החלבוני שלו לריר המקורי ועל פי  ,  הד”ר  ראיין קינסר שערך את הניסוי , הוא יכול לשמש  לעצירת כלי שיט, להרחקת כרישים ולניקוי תחתית של ספינות. בעתיד טוען החוקר, החומר הזה יכול להוות מגן מפני איומים בליסטיים קצרי טווח.  הצי האמריקני כבר פרס את חסותו על הניסוי המבטיח הזה שנמצא עדיין בשלבי מעבדה.

 

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות