הצהרתו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס בתחילת חודש מארס האחרון כי ארצות הברית נמצאת בעיצומו של מרוץ חלל מול סין ורוסיה, לא ממש הפתיעה את הנוכחים בכנס המועצה הלאומית לחלל – National Space Council (NSC) – שנערך במרכז החלל באלבאמה. לצד זאת, לכולם היה ברור שמאחורי ההצהרה מסתתרת דרישת תקציב. זו אכן הגיע שבועיים אחר כך, במהלך שימוע שנערך למנכ״ל NASA ג׳ים בריידשטיין בפני ועדת החלל והטכנולוגיה של בית הנבחרים. הועדה ביקשה לבחון את אבני הדרך בתכנית החלל האמריקנית, לנוכח ההצהרה של סגן הנשיא פנס שבועיים קודם, כי ארצות הברית תנחית משלחת של אסטרונאוטים על הירח במהלך 2024. חברי הועדה הקשו מאד על בריידשטיין שנתפס כמי שמגן על ״עוד שגעון של נשיא קפריזי״. חברת הקונגרס הרפובליקנית אדי ברניס ג׳ונסון הפנתה אליו שאלה מתגרה : ״ האם לא ניצחנו את המרוץ לירח כבר לפני כמה עשורים…?״ אלא שבריידשטיין לא התבלבל, ״אמנם ההצהרה של סגן הנשיא מכניסה אותנו ללוחות זמנים צפופים יחסית, אבל היא בהחלט לא סותרת את מפת הדרכים שהצבנו לנו בהגעה לירח ואחר כך גם למאדים״.
האסטרונאוט ג׳ון יאנג על הירח ב 1972
צילום: NAS
התכנית המקורית של NASA הייתה להנחית משלחת מחקר על הירח רק ב 2028 וזאת במטרה לנסות להפיק מהמחצבים שעל הקרקעית מי שתיה, חמצן ודלק נוזלי לחלליות (Liquid oxygen, liquid hydrogen ). ״ קרקעית הירח עשירה במחצבים, הפקה שלהם משרתת אותנו במחקר בדרך למאדים״, סיפרר בריידשטיין לוועדה. ״אנחנו מתכננים משימה מאוישת למאדים שתימשך שנתיים. כדי לשרוד משימה כזו חייבים להפיק מהקרקע את המקסימום. בהקשר הזה, הירח הוא קרקע פורייה ומתאימה למחקר הזה בדרך להישג ההיסטורי של הנחתת אדם על מאדים״.
במהלך הדיון בועדה התברר שהדרישה שהציב הבית הלבן להקדים את הנחיתה המאוישת על הירח, תגרום לדחייה של שלוש שנים בנחיתה על מאדים. תחילתה של התכנית היה במהלך כהונתו של ממשל אובמה, שקבע את תאריך היעד ל 2030. בלוחות הזמנים החדשים, הנחיתה לא תקרה לפני 2033. נוסף לכך, ועדת בית הנבחרים הציבה סימן שאלה מעל היכולת של NASA לעמוד בלוחות הזמנים לנוכח התקציב הנוכחי שעומד על 21 מיליארד דולר. לשם השוואה, במהלך שנת השיא של פרוייקט ״אפולו״ ב 1966, עמד התקציב השנתי של NASA על 46 מיליארד דולר במונחים עכשוויים. בין השנים 1960 ל 1972 ( שנות פרוייקט ״אפולו״) עמד תקציב הפרויקט על 220 מיליארד דולר, שמתורגמים לתג מחיר 37 מיליארד דולר לכל נחיתה על הירח.
״אנחנו בהחלט ערים לעניין התקציב״, אומר בריידשטיין לחברי הועדה. ״אבל צריך לזכור שטכנולוגית אנחנו נמצאים כיום במקום אחר לגמרי. הידע והאמצעים שלנו הם לאין שיעור גדולים וטובים יותר מ 1966. לדוגמא, החברות הפרטיות שמציעות כיום שירותי שיגור לחלל. די בזה כדי להבין שיש תחומים שאנחנו לא צריכים להשקיע בהם תקציבי עתק. אני מזכיר לכם שאת ״אפולו״ היה צריך לשגר בטיל שפותח ומומן על ידי ממשלת ארצות הברית. דוגמא נוספת הם רכבי החלל שלנו. הם כבר לא חד פעמיים וניתנים לשימוש חוזר״.
הדיון הזה בבית הנבחרים הוא רק אחת הדוגמאות לתהליך בחינה עמוק שעובר בשנים האחרונות על ארצות הברית (וגם על חברות אחרות בברית נאט״ו). עיקרו, בחינה מחודשת של מושג ״העליונות הטכנולוגית״ של המערב. לדעת רבים, ארצות הברית נמצאת בנסיגה טכנולוגית משמעותית בהשוואה ליריבות, רוסיה וסין.
עיתון ״הארץ״ ציטטבהקשר הזה בתחילת חודש מרץ האחרון, דו״ח אמריקני שעסק באתגרים החדשים של ברית נאט״ו: ״בדו”ח אסטרטגיית ההגנה הלאומית שפרסם הפנטגון בשנה שעברה (לראשונה זה עשור), נכתב כי מדינות יריבות מחזיקות בטכנולוגיות חיוניות וחדשות רבות שפותחו במגזר הפרטי. לפי הדו”ח, עובדה זו שוחקת את ה”עליונות המוסכמת” שארה”ב רגילה לה״.
אחד הצעדים המיידים שבהם נקט הנשיא טראמפ, במטרה לשמר את היתרונות האמריקנים היה הקמת חיל החלל האמריקני, שמתוכנן לפעול כזרוע נפרדת בצבא. בחודש פברואר האחרון חתם הנשיא על הצו, ועכשיו הכדור נמצא בקונגרס שנוטה, לנוכח המציאות החדשה, לא רק לקבל את ההחלטה אלא גם להאיץ אותה.
סין והחלל
רכב מחקר החלל שהנחיתה אפולו 15 ב 1971
צילום: NAS
בעוד שבשנות ה 60 מרוץ החלל התמקד בין ארצות הברית לברית המועצות, הרי שבאלף השלישי נוספה שחקנית משמעותית נוספת, סין. בתחילת השנה הודיעה בייג׳ין כי הצליחה להנחית גשושית על הצד הרחוק, הבלתי נראה של הירח – אזור שעד כה אף אחת מהמדינות לא הגיעה אליו. הגשושית בשם Chang’e 4, היא ללא ספק הוכחה לבשלות הטכנולוגית של תעשיית החלל הסינית, שנחשבה עד כה למפגרת בהשוואה לארצות הברית. האסטרונאוט הסיני הראשון נשלח לחלל בשנת 2003, ומאז שוגרו עוד שש משימות סיניות מאוישות. נוסף לכך שיגרה סין לחלל גם תחנת מחקר מאוישת בשם Tiangong-1. הממשל בבייג׳ין כבר הצהיר כי הוא מתכוון לבנות בשנים הקרובות תחנת חלל חדשה, שתהיה מעבדת מחקר מתקדמת. נוסף לכך, מתכננת סוכנות החלל הסינית להקים בסיס קבוע על הירח, במקביל לזה שמתכננת ארצות הברית. גם במרוץ למאדים סין לא נותרת מאחור, היא מתכננת לשלוח לכוכב, גשושית מחקר, אם כי לוחות הזמנים למשימה הזו עדיין לא ברורים. מעבר למשימות המחקר בחלל מחזיקה סין ביכולות מתקדמות של יירוט לוויינים. בשנת 2007 היא ביצעה את היירוט הראשון שלה, כאשר השמידה לוויין מזג אוויר סיני שהפסיק לפעול וסטה ממסלולו. פיצוץ הלוויין נחשב להישג פורץ דרך שהעלה את סף הדאגה בארצות הברית מהיכולת החדשה של היריבה במזרח. סין עמדה אז תחת ביקורת כלל עולמית, שכן פיצוץ הלוויין ,גרם לענן חלקים שמסכן תמידית לוויינים אחרים.
