BikeHive הישראלית פיתחה סוללה בטכנולוגיה חדשנית, כדי לשים סוף לשימוש בסוללות הליתיום היקרות המזהמות, בעלות יעילות מוגבלת המניעות אלפי קורקינטים שכבר שוטפים את הרחובות שלנו בעשור הקרוב. דוגמא מרהיבה למה שמרחש כשמחקר אקדמי יוצא את גבולות האוניברסיטה ומחפש לו שוק עם בעיה שצריך פתור.
אתם יכולים לאהוב אותם, אתם יכולים לשנוא אותם, אבל דבר אחד ברור – הקורקינטים והאופניים החשמליים נמצאים כאן בשביל להישאר. ככל שהערים שלנו הופכות לצפופות יותר, הביקוש לתחבורה “רזה” מזנק קדימה. והשוק החדש, שכאילו נוצר בין לילה, צפוי להמשיך ולצמוח במהירות, אבל לא בלי כאבי גדילה. הוא יהיה חייב לעבור משלב ה”הייפ” ולהתמודד עם בעיות הילדות שהוא סובל ממנו: בטיחות, הסדרה, וגם שימוש בסוללות הליתיום.
לסטרטאפ הישראלי בייק הייב כבר יש פתרון שהוכיח את עצמו בתנאי מעבדה, בדמות סוללות סופר קבל משודרגות, וכעת רק נותר לשכנע את העולם שאפשר אחרת, וכי ניתן לפתור את המצוקות הקשות הנגזרות מהשימוש בטכנולוגיות הקיימות, למשל טעינת כלי בדקות במקום בשעות..
מה הבעיה עם סוללות הליתיום?
דיוויד מלכה, CTO החברה והממציא מאחורי BikeHive: “כשמבינים באמת איך סוללת ליתיום עובדת, זו אולי אחת הטכנולוגיות המורכבות שיש במוצר צריכה יומיומי. היא מתבססת על תהליכים כל כך קשים וכל כך מורכבים, ופועלים עליה חוקי טבע שאי אפשר לכופף”.
איך המצב הזה משפיע על הביצועים?
“זו טכנולוגיה שלא פותחה בשביל זה, אלא בשביל מכשירים אלקטרוניים, ועברה התאמה לעולם התחבורה. אבל עם ההתאמה הזו נוצר מערך של מגבלות שמעיקות היום על השוק הזה”, אומר דיוויד. “קצב הטעינה חייב להיות איטי מאוד מאוד כדי שהסוללה לא תתלקח וכדי שתחזיק מעמד את מספר מחזורי הטעינה הנמוך גם כך. קצב הטעינה בקורקינט מצוי נע בין 6 ל- 8 שעות”.
“את התוצאות רואים בעשרות הכלים שזרוקים ברחבי העיר – והסיבה היא פשוטה: הכלי פועל שליש מהזמן, וכל יתר הזמן הוא בטעינה”, מוסיף דרור סופר, יו”ר BikeHive.
בעיית הטעינה הזו גדלה כאשר בוחנים את הפעילות של ציים של אלפי אופניים או קורקטנטים חשמליים: “אנשים רוצים לנסוע בקורקינטים, אבל יש מספר מוגבל של כלים אותן העיריות מקצות למפעילים וחלק גדול מהם פשוט לא זמין בגלל סוללה לא טעונה. עם הסוללה של BikeHive, ב- 10 דקות אתה יכול לשתות קפה, ולחזור לנסוע לכמעט ליום שלם של נסיעות”, מפרק דרור את המספרים למציאות התל אביבית ושל כל עיר גדולה כיום בעולם.
מה הטכנולוגיה שבסיס פריצת הדרך הטכנולוגית?
דויד: “הטכנולוגיה לקחה מוצר קיים שנקרא סופר-קבל, והפכה אותו לעתיר אנרגיה באמצעות תהליכים כימיים שפותחו באוניברסיטה. בכך נוצרה צפיפות אנרגיה שמביאה את המוצר לסקאלת הקיבול (טווח נסיעה) של הליתיום”.
את הטכנולוגיה שמאחורי הסוללה פיתח דויד במסגרת מחקר בסופר קבלים אליו הביא עקרונות ופרקטיקות מתחום הסינתזה של פפטידים במעבדה לאלקטרוכימיה של פרופ’ דורון אורבך בבר אילן, גם הוא נמנה על מייסדי הסטרטאפ וחבר בוועד המייעץ.
“הבאתי תהליכי סינתזה אורגנית אותם חקרתי אל תוך עולם של אלקטרוכימיה. אלה עולמות שבדרך כלל לא מתערבבים. הכימיה האורגנית מאפשרת לייצר שונות שמתבטאת בארסנל שלם של חומרים פעילים בצורה מובהקת טובה”.
המאפיינים של הסופר-קבל הייחודי ששנוצרה באמצעות הנדסת החומרים במעבדה, הם שמאפשרים לסוללה להיטען במהירות, והם גם מאפשרים לה לפרוק זרם גבוה שיאפשר להניע רכבים גם במאמצים גבוהים, לדוגמא בעליות. כאשר המגבלה של שימוש בסוללת ליתיום בנסיעה בעליה תגרום לו להאיט משמעותית.
בתמונה: דויד מלכה, CTO החברה והממציא מאחורי BikeHive צילום: גלעד מור
הליתיום לא בנוי כדי לתמוך בשוק גלובלי בצמיחה
יתרון נוסף של סוללת הסופר קבל של BikeHive מגיע משרידות הסוללה. ניתן לטעון את הסוללה עשרות אלפי פעמים, בהשוואה לסוללות הליתיום בעלות מחזור חיים מוגבל בהרבה.
דרור: “כל מי שמחזיק כלי רכב חשמלי זעיר שואל את עצמו מתי לטעון את המכשיר כדי שחיי הסוללה לא יגמרו לפני הרכב. בנוסף זה גם מזהם את כדור הארץ, כאשר את כל סוללות הליתיום האלה צריכים לקבור- אי אפשר למחזר אותן. כיום עושים בהן שימוש משני, אבל בסופו של דבר זה גימיק כדי להצדיק את השימוש בהן. בסוף מישהו אחר קובר אותן”.
“ישנה גם הבעיה הבטיחותית של ליתיום, לא מדברים עליה כי אין חלופות. כבר ראינו בתים שנשרפו כאשר כל תקלה קטנה בתהליך הטעינה או השימוש של סוללת ליתיום יכולה לגרום לדליקה. אם אנחנו מסתכלים עכשיו על המהפכה החשמלית הצפויה, אז כל הסוללות האלה יסתובבו בכמויות אדירות ליד ילדים ומשפחות”, מציין דרור חסרון נוסף של הליתיום. ” ברור שכשתהיה אלטרנטיבה לא מסוכנת וירוקה, העולם לא יתחיל לדבר על הבטיחות”.
גם העלות הראשונית של יייצור סוללות ליתיום, גם היא מהווה גורם מכריע בצורך להחליפן.
אופיר שגב, סמנכ”ל המוצר של החברה ומהנדס כימיה, מוסיף:”עלות ההרכבה של הליתיום היא גבוהה בגלל הרכבה בתנאים מיוחדיםהדורשת הרבה הגנות. מאגרי המתכות שמשתמשים בהם עבור הליתיום, כמו קובאלט וניקל, הולכים ונעלמים, ועל פי הביקוש הצפוי בשוק – המחירים הולכים לטוס למעלה, והשוק יהיה חייב גם למצוא פתרון, כאשר אי אפשר למחזר את הליתיום ואת שאר המרכיבים בסוללה”.
“חברות התחבורה הגדולות כבר מושקעות במיקרו מוביליטי”
שאלות יכולות לעלות לגבי הבחירה של BikeHive להתחיל ולרתום את הטכנולוגיה הייחודית שלה דווקא לשוק משני יחסית, על פניו, של קורקינטים ואופניים חשמליים. זאת כאשר רוב הסטרטאפים בשוק התחבורה מעדיפים לפנות לשוק הרכבים החשמליים שנתפס כשוק יוקרתי בהרבה.
למה בחרתם לפנות לשוק המיקרו מוביליטי?
“הבנו ששוק המיקרו מוביליטי הוא המקום לפרוץ אליו בגלל שהוא בצמיחה מטורפת, הוא חייב את הזמינות של האנרגיה, הוא סובל מאוד מהטכנולוגיה הקיימת, וההנחה היא שזה שוק שיודע לאמץ טכנולוגיות מהר מאוד עם רגולציה נמוכה יחסית. שוק שמה שאנחנו יכולים לעשות בו בשנה או שתיים היה לוקח 4 ו- 5 שנים בשווקים אחרים. יש כאן צורך ובעיה גדולה המחכה לפתרון”.
עד כמה השוק הזה בשל?
“בשנתיים האחרונות נולד שוק חדש של השכרת כלי רכב זעירים לטווח קצר שפותר בעיה מאוד אקוטית של נסיעות עירוניות של 2 עד 5 קילומטר. ועם הבשלות של טכנולוגיות GPS ותקשורת, נוצר עולם חדש של מיקרו מוביליטי, גם בישראל, עם חברות ענק כמו בירד וליים בתל אביב, ועם חברות מובילות כמו ווינד בולט ספין וג’אמפ שאנו רואיםגם ברחבי העולם”, אומר אורי צ’רבין,
COO ומייסד
בתמונה: לפי סדר מימין לשמאל: אורי צ’רבין , דרור סופר , דויד מלכה
צילום: גלעד מור
“המיקרו מוביליטי הוא לא שוק נפרד”, מסביר דרור. “חברות הרכב מבינות שהן לא ימכרו רכבים לעד, כאשר רכבים יהפכו לאוטונומיים ויעבדו על פי דרישה. לכן החלו להשקיע גם בתצורות אחרות של מוביליטי כולל, פורד, ג’נרל מוטורס, וחברות אסיתיות. הן הבינו שהיכולת שלך להגיע עד המייל האחרון, עד החנות באבן גבירול, לא תתאפשר יותר ברכב גם אם תרצה מאוד. המייל האחרון הוא פשוט חלק מההתניידות הכוללת כיום”.
ב- BikeHive נושאים מבט גם למזרח: “ב- 2030 צפויים יותר מ-, 55 מיליון קטנועים,אופנועים וריקשות חשמליים בסין ובהודו בלבד, ועוד 80 מיליון כלי רכב חשמליים בעולם כולו. המדינות האלה צריכות לפתור בעיות זיהום מאוד קשה. הודו כבר תפסה פוזיציה, ומ- 2024 כבר אסור למכור שם קטנועים שהם לא חשמליים, מ- 2026 אסור למכור תלת אופן שהוא לא חשמלי. היצרנים ההודים הגדולים עסוקים מאוד להביא דגמים חשמליים”, מבהיר דרור, שמעיד על שהוא בעצמו נושא ברכב שלו קורקינט ב- 3.5 השנים האחרונות כדי לגמוע את המייל האחרון.
“אנחנו רואים שערים מתחילות לחסום כניסה של רכבים”, מוסיף אופיר. “על פי דוח של מקינזי עבור העיר מינכן תוך 10 שנים היקף השימוש בתחבורה עירה צפוי לגדול מ- 5% מסך התחבורה העירונית ל- 30%”.
המחקר האקדמי פוגש את עולם היזמות
BikeHive מביאים עימם לא רק טכנולוגיה ייחודית אלא גם תהליך הקמה שונה מהמסלול הרגיל של סטרטאפים. BikeHive החלה כמחקר אקדמי טהור שיצא החוצה ומצא לעצמו בעיה. הדבר התרחש הודות לתוכנית האצה של Unbox – מיזם ייחודי של אוניברסיטת בר אילן המחבר בין ממציאים באוניברסיטה לבין מיזמים.
הגעת לתוכנית Unbox כבר עם רעיון לסטרטאפ?
“הגעתי לכאן כשאני יודע שיש לי טכנולוגיה שהיא משמעותית טובה”, אומר דיוויד. “אבל לא ידעתי לאיזה שוק אני צריך לפנות, איזה שאלות אני צריך לשאול או עם מי לעשות את זה. בתהליך תוכנית הקאנבס של Unbox אתה מצטרף לקורס בחדשנות ויזמות, ושומע שיעורים ראשונים על Beach Head ו- Disruptive Technology. אחרי הקורס הבנו למי יש את הכאב הגדול”.
במסגרת ה- Unbox, האוניברסיטה נותרת כמשקיעה קטנה בלבד בסטרטאפ ולמעשה מוותרת לחלוטין על הפטנט. זאת בשונה מתוכניות באוניברסיטאות בהן מפרישים אחוז קטן לחוקר ושומרים על הפטנט.
“צריך לתת קרדיט לאריאל סלע, מקים התוכנית של Unbox באוניברסיטה. כל מה שאנחנו עושים כאן זה בזכותו. הוא מחבר לנו המון גשרים, ופותח דלתות. יש רעיונות מדהימים באוניברסיטה, והדרך לחבר בין הרעיון המדהים לשוק שמוכן לשלם על הרעיון כמעט ולא קיימת כמעט בשום מקום אחר”, מוסיף דיוויד.
החיבור ליזם דרור סופר החל במסגרת Unbox, כאשר הוא מונה כמנטור לסטרטאפ BikeHive ובסופו של דבר הצטרף כיו”ר: “רוב חברות המסחור לא מצליחות. חוקרים אומרים לך שהם לא רוצים להתעסק איתם. האוניברסיטאות חושבות בצורה ישנה, ורוצות שיעבדו בשבילן. לעומת זאת, ב- Unbox יש איזון בין בעלי ההמצאה, האוניברסיטה, לבין היזמים, שבסוף צריכים לעבוד מאוד קשה. חוקרים לא יודעים כמה זה קשה להקים חברה. התוכנית הזו גרמה לאנשים כמוני לבוא לדבר כזה, כי לא הייתי מצטרף למשהו שהוא 90% של האוניברסיטה”.
כסטרטאפ שיצא מהאוניברסיטה, BikeHive מגיע עם נכסים בשלים בהרבה מכל סטרטאפ אחר. גיוס ראשון כבר עומד על הפרק ונותרת השאלה רק מתי נראה את הסוללה בשוק?
דיוויד: “במעבדה ביססנו את הטכנולוגיה בצורה מושלמת. יצרנו קשר עם חברות הפעלה בינלאומיות, יש לנו שיתוף פעולה עם חברה מובילה בשוק היעד ומגעים לשיתוף פעולה עם שתי חברות ענק בעולם. אנחנו מכוונים לפיילוט שנעשה בשנה הקרובה ועומדים לפני גיוס. אנחנו יודעים את לוחות הזמנים לייצור ונהיה מוכנים לייצור ברמה של שנה וחצי עד שנתיים הקרובות”.
