יזהר שי עבר כמעט כל צומת ומשבר בענף ההיי טק בעשורים האחרונים. כיזם, מנהל, בעל טור פופולארי בעיתון גלובס וכפעיל חברתי. את משבר הקורונה הוא יעביר גם כן כשחקן מרכזי, אלא שהפעם זה יקרה כשר המדע והטכנולוגיה.
הוא בשנות החמישים לחייו, ויש שיראו בו התגשמות החלום הישראלי: בן קיבוץ שעבר לעיר, שירת כקצין קרבי בצנחנים, למד בטכניון והיה שם כשהכל התחיל, כשישראל הפכה למעצמת היי טק. הראיון איתו התאפשר בין לוחות זמנים פוליטיים צפופים מאד וגם… ביומו של הראשון של שבוע עבודה מקוצר, בתום בידוד שנכפה עליו. שי, לטוב או לרע, הוא אדם ישיר מאד. אולי תולדה של הקריירה העסקית הארוכה שלו בין ישראל לארצות הברית. הוא מדבר בלהט עצום על הטכנולוגיות הישראליות. טון שונה בהשוואה לשפה הפוליטית שאותה אנחנו רגילים לשמוע.
השיחה שר המדע נפתחת בדיון על המונח “START UP NATION” שטבעו סול זינגר ודן סנור בספרם תחת השם הזה, שיצא לאור ב 2009 , וניסה להסביר את סוד ההצלחה של תעשיית ההיי טק הישראלית.
שר המדע והטכנולוגיה, יזהר שי
צילום: יח”צ כחול לבן
“אני חושב שאנחנו צריכים לשנות את ההגדרה והמיקוד מ “START UP NATION ל “אומת החדשנות” , אומר שי. “בעיני זה השלב הבא הטבעי בתהליך ההתפתחות של עולם ההיי טק הישראלי. באופן אישי אני בהחלט חושב שאנחנו בכיוון הזה. המושג “START UP NATION התאים יותר לשנות ה 80 וה 90, זה היה תהליך של בניית יכולות שאפיין מדינה צומחת. הגיע הזמן להביט על עצמנו אחרת. אנחנו נמצאים היום במקום שונה לחלוטין בהיבט הכלכלי, הטכנולוגי והבינלאומי”.
ש: איפה היית מותח את הקו המבחין ביו שתי ההגדרות הללו?
“סטארט אפ הוא מצב שמגדיר מצב של חברה עסקית. זה מחייב דפוסי פעולה מסוימים כמו: מהירות, יזמות וסיכונים. אלה תכונות מצוינות שיש לנו ולא ילכו לאיבוד, אבל צריך להתאים אותן למציאות חדשה. היום השוק הישראלי הוא שוק בוגר, מנוסה ומעורב גלובאלית. יש כאן חברות ענק – כחול לבן – שהן גם שחקניות בינלאומיות משמעותיות . קח לדוגמא את צ’ק פויינט, מלאנוקס, פייבר, וויז, מובאיט, כל אלה היו סטארטאפים. עכשיו כחברות מובילות בתחומן בעולם, הן מביאות משהו אחר וזה החדשנות. נוסף לכך, הכלכלה שסביבן היא כלכלה חדשנית, וכאן אנחנו כמדינה חייבים להיכנס לתמונה. לתת להן סביבה עסקית מותאמת בראיית שווקים גלובאליים, ולאפשר להן לצמוח בתחומן. בנקודה הזו חשוב לי מאד להדגיש, זה לא שישראל מוותרת על חברות הסטארט אפ. להיפך, יש לנו כיום קרוב ל 1000 חברות סטארט חדשות בשנה, שאותן חייבים להמשיך ולטפח מהסיבה הפשוטה שהן החברות הגלובאליות שלנו בעתיד. לכן, בעיני ההגדרה “אומת החדשנות” בנויה משתי השכבות החיוניות הללו”.
ש: אז אפשר לומר ש “אומת החדשנות”, העצמת מקומה של ישראל בעולם הטכנולוגיה, זה החזון שהגדרת לעצמך בכניסה למשרד?
“בוא נגיד שאם ייכתב ספר נוסף על ישראל, הייתי שמח שזו תהיה הכותרת שלו. אני חושב שכבר היום יש המון מה לספר. ישראל היא מעבדת מחקר עצומה לפיתוח קונספטים חדשנים. חקלאות, מים, מכשור רפואי, סייבר, עולם הרפואה מרחוק, רשתות חברתיות ועוד הרבה מאד תחומים שהעולם הדיגיטלי מאפשר לנו כיום”.
שי כיזם ואיש הון סיכון הוביל בישראל מספר חברות סטארט אפ שנמכרו מאוחר יותר לחברות גלובאליות. לא אחת דובר על כך שהידע הישראלי בורח החוצה עם אקזיטים גדולים לחברות ישראליות. היו גם מי שהזהירו כי התהליך הזה מסוכן לכלכלה הישראלית.
“אני בהחלט ראיתי את התהליך הזה לאורך שנים, אבל להערכתי הוא נעצר במספר דרכים. אני רואה את זה כחלק בתהליך ההתבגרות של עולם ההיי טק הישראלי, וחלק אינטגראלי במעבר מאומת סטארט אפ לאומת חדשנות. יש כיום קרוב ל 100 חברות ישראליות שמייצרות הכנסות של מעל ל 50 מיליון דולר בשנה עם מאות עובדים. זה נתון משמעותי. בעיני,החברות האלה בסביבה תומכת של המדינה, יצמחו להכנסות של מאות מיליונים ומיליארדים. מעבר לכך, אנחנו רואים שגם כאשר חברה נקנית על ידי חברה גלובאלית, היא עדיין משאירה כאן נכסים כלכליים גדולים. לדוגמה, עסקת מלאנוקס. המחקר והפיתוח נשאר כאן וכך גם חלק גדול מהייצור. דוגמה נוספת, מובילאיי שנמכרה לאינטל. כל החברה נשארה בישראל, ואפילו מתרחבת בירושלים, כחלק ממדיניות חברתית של המייסד שלה. לא צריך להתייחס לזה כאל מכירה אלא כהחלפת בעלות. כיום עובדים במובילאיי פי כמה יותר מהנדסי פיתוח. העוצמה של אינטל מקדמת את החברה ומדינת ישראל נהנית מזה. בעיני זו הזווית הנכונה להביט על הפעילות הזו”.
ש: אתה מדבר על מהות. בסופו של דבר המדינה רוצה ליהנות מהמיסים המשולמים. כל עוד הבעלות היא אמריקנית, המיסוי העיקרי לא נעשה כאן?
“זו בהחלט סוגיה מורכבת. כל העולם מתמודד איתה, ולכן דברתי קודם על סביבה כלכלית תומכת לחברות הללו. ישראל צריכה לעודד משקיעים מקומיים ולא להעניש אותם. אבל, גם מעבר לעניין המיסוי, עצם כניסה של חברות כאלה למעורבות בשוק הישראלי, יוצרת אלפי מקומות עבודה חדשים. יש כיום 320 אלף מועסקים בענף ההיי טק, בין אם בחברות ישראליות ובין אם בחברות בבעלות זרה. הפעילות הכלכלית המקומית שלהן נרחבת מאד, העובדים הישראלים מרוויחים שכר גבוה יחסית ומשלמים כאן מיסים. ואנחנו קוראים לזה כלכלת חדשנות. לכן, צריך לבחון את עניין הבעלות בזווית רחבה מאד, ולא רק בהיבט של בעל המניות. חברות ענק כמו: אפל, סיסקו, פייסבוק ועוד מאות חברות נכנסו לישראל רק אחרי שרכשו חברות סטארט אפ מקומיות. כלומר, עצם הרכישה היא שמשכה לכאן השקעות זרות משמעותיות, ולכן צריך להביט על זה כמנוע צמיחה”.
ש: מבחינת המבנה הרגולטורי , ישראל אכן יוצרת סביבה נוחה לעסקי טכנולוגיה?
“אני בהחלט חושב שאנחנו נמצאים במקום טוב, אבל חייבים לעשות התאמות. עולם הטכנולוגיה הוא דינמי והוא חוצה גבולות ויבשות. לכן חייבים להיות כל הזמן קשובים למציאות העסקית המשתנה. חייבים מיסוי אוהד ותמריצים. הדוגמה הטובה לכך היא המפעל הבא של אינטל בהשקעה של 45 מיליארד שקל. בועדת הכספים אשררנו לאחרונה את מענק המדינה בסך 5 מיליארד לאינטל. זה סכום שיכפיל את עצמו כמה פעמים בתרומה הכלכלית למשק הישראלי בייצור מקומות עבודה, פיתוח פריפריה וקידום תשתיות.
צילום: עודד קרני, לע”מ
ש: נכנסת לתפקיד שלך בעיצומו של אחד המשברים החריפים שידע העולם, מגיפת הקורונה. איך אתה רואה את “נתיב ההיחלצות” הישראלי?
“ככלל, אני חושב שענף ההיי טק נכנס למשבר הזה במצב הכי טוב מכלל המשק. אבל חשוב להדגיש, זה לא אומר שאין פגיעה ובמקרים מסוימים הפגיעה משמעותית. ראינו את זה בעיקר בקרב יצרנים, שם קווי ייצור הושבתו בשל הסגר. חברות אחרות שאפשרו לעובדים לעבוד מהבית נפגעו באופן טבעי הרבה פחות. צריך לזכור, שהעבודה מהבית שנולדה בענף ההיי טק, התעצמה מאד במשבר, והוכיחה שניתן לעבוד אחרת ועדיין לשמור על רמת פריון גבוהה. לצד זאת, רוב חברות ההיי טק דיווחו על קיצוצים בשכר וכוח אדם. ההערכה היא כי כרגע הנזק הוא בין 20 ל 30 אחוז. לגבי גיוס כספים התמונה עדיין לא ברורה מאחר ומדובר בתהליך ארוך יחסית, שאת תוצאותיו ניתן יהיה לראות רק בעוד כמה חודשים. ברור לנו שתהיה השפעה משמעותית בשל ההאטה בכלכלה העולמית . בשנה שעברה עמדו ההשקעות בישראל על 8 מיליארד דולר, השנה 2020 ברור שלא נגיע לשם”.
ש: האם במצב הזה המדינה צריכה או אפילו חייבת להיכנס לתמונה?
“בהחלט כן. כבר עכשיו הוקצו לכך קרוב למיליארד שקל שמיועדים לתמיכה בחברות מחקר ופיתוח בשלב הראשוני – SEED. ברור לנו שזה לא מספיק, וחייבים להמשיך בתהליך הזה. סיבה נוספת היא ההזדמנות, שהמשבר הזה מייצר לנו. זה הזמן להגדיר מנועי צמיחה ולהשקיע בהם.
ש: אתה יכול להצביע על תחומים מסוימים?
“כמובן בכל מה שקשור למחקר ופיתוח רפואי, על כל מה שנכלל בהגדרה הרחבה הזו. ממכשור ועד תרופות, אבל לא רק. כמשרד המדע אנחנו אחראים גם על החלל בישראל. בעיני, סיפור התפתחות תעשיית החלל הישראלית הוא בדיוק הדוגמה לצמוח ממשבר לעוצמה. אחרי הסכם השלום עם מצרים ישראל איבדה את העומק האסטרטגי שלה מול המדינה הערבית הגדולה ביותר. ראש הממשלה אז, מנחם בגין דרש לפתח את ה “עיניים בחלל”, כדי לסגור את הפער האסטרטגי הזה. כמה עשורים אחר כך, ישראל נמצאת במועדון אקסקלוסיבי של 10 מדינות עם יכולת עצמאית לפתח, לבנות לשגר ולהפעיל מערכות בחלל. בעיני יש כיום הזדמנות אדירה לפיתוח משמעותי בתחום הזה. יש טכנולוגיות חדשות, ביקוש הולך וגובר לנוכחות בחלל וכניסה של שחקנים אזרחיים לשוק. השילוב של שלושת התהליכים הללו יצרו מצב שאםלפני עשור שילוח ק”ג מטען לחלל עלה 150 אלף דולר, הרי שהיום המחיר הוא 2000 דולר. יש כאן הזדמנות גדולה למחקר ופיתוח, ובעיני חייבים לקחת אותה”.
ש: אז חלל זה הדבר הבא?
“בעיני אחד המרכזיים. קח לדוגמא את עולם הרכב. ישראל לא מייצרת רכבים, אבל היא המדינה מספר 1 בעולם במחקר ופיתוח בתחום. יותר מ 400 חברות ישראליות עוסקות היום בטכנולוגיות של עולם הרכב, כשעיקר ההתמקדות בפיתוח יכולות אוטונומיות. בהיבט הזה אנחנו מובילים את העולם. תראיין אותי בעוד עשור, ולדעתי אין סיבה שלא נהיה באותו מצב בתחום החלל”.
