נוקאאוט אווירי

בחיל האוויר האמריקני בוחנים לאחרונה מספר רעיונות פיתוח, במטרה להגדיל משמעותית את יכולת ההפצצה ארוכת הטווח של הזרוע. הצורך המבצעי הזה נוצר ככל הנראה מהפער הגדל בין המפציצים הישנים לחדשים, בכל הקשור ליכולת נשיאת חימוש במשימה אחת. כך למשל מפציצי ה B-52 חייבים לטוס מעל המטרה בכדי להיות אפקטיביים מבצעית. הבעיה היא כי הם חשופים לטילי נ.מ מתקדמים, מה שהופך את המשימה למורכת מאד.

תמונה: פלטפורמת ה CLEAVER מוטלת ממטוס הרקולס
צילום: U.S AIR FORCE

בסדרת ניסויים שערך לאחרונה החיל האוויר האמריקני, נוסו מספר פתרונות של הטלת חימוש מונחה ממטוסי מטען,     MC-130J Commando II aircraftו C-17. הניסויים כונו  “palletized munitions”  – חימוש מועמס משטח. כלומר, חימוש המועמס ומוטל ממטוסי מטען בדיוק כמו הטלות מטען רגילות מדלת המטוס האחורית. שתי הדגמות נערכו במטווחים האוויריים של חיל האוויר ביוטה ואוהיו בינואר ויוני השנה. החימוש שהועמס על משטחי הטלה גליליים ממתכת, הוטל  מגבהים שונים ובמהירויות שונות. על פי התרחיש המבצעי, מיד אחרי ההטלה אמור החימוש להיפרד מהמשטח ולהתחיל במעוף לעבר המטרה. בניסוי עצמו הועמסו על המשטח שני טילי דמה שאמורים לדמות טילי שיוט,  במטרה לראות את אופן ההתנהלות של הפלטפורמה באוויר ולבחון את תהליך ההפרדה של החימוש מהמשטחים.

 “אנחנו בוחנים עכשיו איך להמשיך את תהליך הפיתוח הזה כדי לאפיין אבטיפוס של מערכת”, סיפר מייג’ור ג’נרל קלינט הינטו ממערך התובלה של חיל האוויר האמריקני בכנס שנערך בחודש מאי האחרון בוושינגטון. “הצורך שלנו הוא בכמות החימוש, חייבים לייצר מצב שבו “אגרוף” אווירי ארוך טווח הוא אכן כזה. אנחנו עדים למצב שבו לא משנה מה גודל מערך ההפצצה שלנו, הוא עדיין לא מספיק למשימות. לכן כדי לגשר על הפער המבצעי הזה אנחנו פונים לפתרונות מהירים שנמצאים על המדף ובהישג יד”.

בנוסף למשטחים הרגילים נוסה גם אבטיפוס של  פלטפורמה מעופפת חדשה לנשיאת  חימוש – CLEAVER  – Cargo Launch Expendable Air Vehicles. הפרויקט הזה  שנמצא עדיין בשלבי פיתוח מעורר עניין רב בקרב מומחים, אבל עד כה חיל האוויר האמריקני לא חשף אותו. “הניסוי הזה הוכיח את החתירה שלנו למצוא מהר פתרון להגדלת יכולת הקטלניות שלנו בטווחים רחוקים”, אמר  קולונל גארי האס, שעומד בראש תחום פיתוח חימושים בחיל האוויר האמריקני. “ה CLEAVER הוא גישה שונה וחדשנית לשגר כמויות נשק מדויק – כבד לטווחים רחוקים”.

בתמונה יחידה שחיל האוויר האמריקני שחרר לפרסום נראית הפלטפורמה ועליה שני חימושים הדומים לטילי שיוט. למרות שחיל האוויר האמריקני לא פירט בהודעה לעיתונות על יכולת ניהוג אווירי בעזרת כנפיים, לטענת מומחים בכמה חלקים שלה דומה ה CLEAVER  ל JSOW – AGM-154 Joint Stand-Off Weapon glide bomb, פצצה גולשת בעלת כנפונים נשלפים שמותאמת ל  F-35 C של הצי האמריקני. התכנון הראשוני של ה  CLEAVER נעשה במחלקת הפיתוח המואץ – Center for Rapid Innovation (CRI), של מעבדות הפיתוח של חיל האוויר האמריקני והועברה בחודשים האחרונים למחלקת הנשק במעבדה לצורך התאמת חימוש. הניסוי  נערך בניו מכסיקו, והוא כלל שתי הטלות. יחד עם ה  CLEAVER הוטל גם משטח מתכת  Combat Expendable Platform (CEP). ה CEP הוא המשטח שבו השתמש עד כה חיל האוויר האמריקני להטלות תחמושת. הוא נופל בתורה וורטקילית לקרקע, בשלב מסוים פותח מצנח ולאחר התייצבות הוא משחרר את החימוש וממשיך ליפול לקרקע. ההערכה היא כי בניסוי רצו מדעני חיל האוויר לבחון את השוני בהתנהגות באוויר של שתי הפלטפורמות. את הניסוי ליווה וצילם לכל אורכו מטוס  MC-12 שצויד בצייוד צילום, מערכות מכ”מ ולטלמטריה. על פי הודעת חיל האוויר, בפיתוח של ה CLEAVER נבחנות קונפיגורציות  בעלות כנפיים וכן פלטפורמות ממונעות.

אבולוציה של מפציצי על

חיל האוויר האמריקני מתלבט כבר כמעט ארבעה עשורים בשאלת המפציצים הכבדים. עד כה הויכוח הזה רחוק מלהיות מוכרע וההוכחה לכך היא שימור צי ה B-52 הותיק. אלא שלכולם ברור שלארצות הברית יהיה קשה לפעול עם המערך המיושן הזה באזורים מאוימי טילי נ”מ. כבר ב 1970 הציע בואינג את פרויקט ה CMCA –  Cruise Missile Carrier Aircraft המבוסס על קונפיגורציה מיוחדת של בואינג 747 שתוכנן  לשאת 72 טילי שיוט בגיחה אחת. על פי התכנון, כל משטח אמור היה לשאת שמונה  טילים שיוטלו מדלת מיוחדת בחלק האחורי של המטוס. יכולת הנשיאה של ה CMCA הייתה אמורה להיות גדולה פי 3 משל  B-52 . חיל האוויר האמריקני דחה בסופו של דבר  את הפרויקט הזה לטובת בניית ה B-1  היקר.

חימוש משתף מידע

אחת התכניות החדשניות של חיל האוויר האמריקני בכל הקשור לחימוש משוטט הוא פרויקט ה Golden Horde. הפרויקט הזה שעליו הכריזה מעבדת הפיתוח של חיל האוויר ב 2019, אמור ליצור יכולת החלטה  אוטונומית   על בסיס  שיתוף מידע בין חימושים מעופפים. כל פלטפורמה אוספת נתונים במהלך המעוף על המסלול, תנאי מזג אוויר, מיקום מטרה וכד’ וחולקת את הנתונים עם הפלטפורמות האחרות. כלומר, נחיל החימוש מייצר לעצמו תמונת מצב של אזור הפעולה.  לכל חימוש מוטען סט פעולות בזיכרון – Playbook, ועל פי הפעולות הללו בלבד הוא אמור לפעול בהתאם לתנאים המשתנים. לדוגמא, מטרה שנפגעה כבר על ידי חימוש, תעלם מהזיכרון של החימושים האחרים  והם יוכלו לחפש מטרות אחרות.  בכך מתכוון חיל האוויר האמריקני להגדיל את יכולת דיוק הפגיעה וקטלניות הפעולה.


תמונת שער: מטוס MC-130J
Commando II בתרגיל בניו מכסיקו
צילום: . U.S AIR FORCE Staff Sgt
,Matthew Plew

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות