בעוד בחיל האוויר הישראלי דנים בימים אלה לגבי מסוק הסער הכבד הבא, בארצות הברית אמורה להתקבל עד לסוף השנה הנוכחית החלטה באשר למסוק הסער הבינוני הבא של הצבא האמריקני.
הפרויקט הזה, Future Long-Range Assault Aircraft – FLRAA, אמור לייצר את המחליף למסוקי הבלאק הוק המזדקנים. לישורת האחרונה של המכרז, שאמור להיות מוכרע על ידי הפנטגון עד לסוף השנה הנוכחית העפילו שתי קבוצות של יצרניות. חברת BELL עם ה V-280 Valor דגם משופר של ה V-22 וסיקורסקי – בואינג עם ה DEFIANT X. תוך כדי הפיתוח של המסוק המשותף, רכשה לוקהיד מרטין את סיקורסקי, כך שלמעשה מדובר בקבוצה משותפת של לוקהיד מרטין ובואינג, שתי יצרניות מטוסים שבדרך כלל מתחרות בינהין.
הדרישות המבצעית שהציג ה ARMY במכרז היוו אתגר טכנולגי משמעותי לחברות. שרידות גבוהה, יכולת ריחוף עם 14 חיילים על ציודם במזג אוויר חם ןמהירות גבוהה. לצורך כך נדרשו החברות לפיתוחים חדשניים, כאלה שאמורים להתגבר על בעיית העומס הרב על הלהבים הקדמיים. אחת הבעיות המשמעותיות איתן מתמודדות יצרניות המסוקים במשך שנים, הוא השילוב בין מהירות הטיסה של המסוק והעומס על הלהבים. מבחינה פיסיקלית, בעת סיבוב הרוטור העילי של המסוק נוצר סולם עומסים משתנה לאורך הלהב. ההבדל בין נקודת החיבור למנוע לקצה הלהב מבחינת העומס יכולה לנוע במכפלות של עד פי 10. כלומר, אם המטוס טס במהירות של 100 קשר, העומס המופעל על קצה הלהב יכול להגיע לכמעט מהירות הקול, ובמצב כזה ישנה סכנה שהלהב יישבר. זו הסיבה ששני הפתרונות שהוצגו ל ARMY, למעשה מבטלים את המבנה הרגיל של המסוק שאנו רואים כיום, והופכים אותו מבחינת צורת הטיסה, למטוס. BELL עם ה V-280 Valor הוא למעשה מסוק שממריא, מרחף ונוחת אנכית בעזרת רוטורים, אבל את הטיסה עצמה הוא עושה כמטוס לכל דבר עם כנף קבועה ואותם מנועים שמשנים את צורתם ממצב אנכי לאופקי. היכולת הזו מושגת בעזרת מיקום המנוע בקצה הכנף, ותנועה איטית שלו ממצב מאונך למאוזן בזמן ריחוף. בואינג וסיקורסקי פנו לפתרון אחר לגמרי. ה DEFIANT X הוא מסוק בעל שני להבים עיליים ומנוע אחורי. הרוטור הכפול בנוי על תורן משותף הסובב לכיוונים מנוגדים ובעל מבנה קשיח מאוד ומאחור – בקצה הזנב – מדחף אשר מספק את הכוח לנוע קדימה במהירות גבוהה. כדי לשמור על כושר תמרון ושליטה במהירות אוויר גבוהה, מצויד ה DEFIANT X גם במשטחים נעים: הגה גובה והגה כיוון – בדיוק כמו במטוס בעל כנף קבועה. בחודש ינואר האחרון חשפו רשמית בואינג וסיקורסקי את המסוק, לאחר שזה השלים סדרת טיסות ניסוי של כמעט שנה. טכנולגיית הרוטור הכפול הנע בכיוונים מנוגדים, איפשרה לבואינג לוותר על רוטור זנב, ולמקם בחלק האחורי את המנוע המאפשר למסוק לטוס במהירות גבוהה, ובכך להוריד משמעתית את מהירות הלהבים העיליים ולמנוע את העומס המסוכן עליהם. בנוסף שונו מספר חלקים במסוק בהשוואה לאב הטיפוס שהוצג ב 2018. כך למשל נוסף למסוק גלגל גחון קדמי וזאת בנוסף לשני גלגלים במרכז הגוף וגלגל אחורי מתחת לזנב. בנוסף כוסו צינורות הפליטה של המנועים בכדי להוריד את חתימת החום של המסוק, במטרה להתחמק מטילי כתף.
“אנחנו מוכנים למסור ARMY מסוק עם ביצועים שטרם נראו עד כה”, אמר בהודעה לעיתונות סגן נשיא סיקורסקי אנדי אדמס. “המסוק הזה יוכל למלא את כל המשימות של ה ARMY כיום, ולהתאים למתארי פעולה עתידיים בעשורים הקרובים. זו מערכת חזקה, שרידה ובעלת יכולות תמרון שטרם נראו”.
הדרישה הבסיסית של ה ARMY להגדלה משמעותי של מהירות המסוק נובעת מהלקחים המבצעיים של העימותים האחרונים באפגניסטאן ועיראק. בשתי הזירות הללו כוחות קומנדו נדרשו להגיע לעומק השטח, ולהיחלץ משם במהירות. השהייה במקום מאויים טילי כתף, הפכה את המשימות למורכבות ומסוכנות יותר. מעבר לזה בניתוח הפעילות של מסוק ה V-22 בשירות המארינס, התברר כי חילוץ פצועים על ידי מסוק- מטוס, הגדיל בעשרות אחוזים את סיכויי הפצוע לשרוד בשל המהירות שהוא הגיע לבית חולים. בסדרת הניסויים של ה DEFIANT X הוא השיג מהירות של 230 קשר (כ 400 קמ”ש), כמעט כפול מהמהירות הנוכחית של מסוקי הבלק הוק. מעבר לזה, טווח הטיסה של ה DEFIANT X מתוכנן להיות כ 650 ק”מ, כ 200 ק”מ יותר מהבלק הוק.
“המסוק יכול לעמוד בעוד תוספות משקל משמעותיות של מערכות חדשות, ללא צורך לשנות את גודל הלהבים או עוצמת המנועים”, אומר גיי מקלין, סגן נשיא סיקורסקי בראיון ל FLIGHT GLOBAL.
אם יזכו במכרז בבואינג – סיקורסקי מתכוונים לייצר פלטופרמה גנרית שתוכל להתאים בעתיד גם לתצורה של מסוק קרב. כבר היום החל הצבא האמריקני להוציא משירות את מסוקי האפאצ’י A הישנים שלו, והוא נמצא בשלבי תכנון סופיים של תכנית שידרוג למסוקי ה אפאצ’י D, המקבילים למסוק ה “שרף” שבשירות חיל האוויר הישראלי. פיתוח כזה יכול להגדיל לבואינג – סיקורסקי את צבר ההזמנות למסוק החדש בצורה משמעותית.
תמונות ותמונת כותרת: מסוק ה DEFIANT X של סיקורסקי-בואינג
צילום: לוקהיד מרטין
