מאת: אמיר בר שלום
קשה היה למחוק את החיוך מפניו של הרמטכ”ל היוצא גבי אשכנזי בשבועיים האחרונים לכהונתו. הרבה אהבה הורעפה על מי שנחקק בזכרון הציבורי כרמטכ”ל ש”הציל” את צה”ל מחרפת מלחמת לבנון השנייה. כל ביקור פרידה שלו הונצח על ידי מצלמות הטלוויזיה, אלה שלו, תועדו על ידי צוות ההסרטה של דובר צה”ל שנצמד לרמטכ”ל ה 19 בישורת האחרונה שלו במדים. אבל יש שיגידו כי לחיוך הנצחי היו סיבות נוספות כמו למשל מינויו ברגע האחרון של האלוף בני גנץ למחליפו של אשכנזי במקום האויב המר יואב גלנט. אני יודע שזה נשמע חריף מאד לכנות אלוף ורב אלוף מכהנים אויבים, אבל המציאות לצערי טופחת על פנינו. כשאשכנזי נכנס לתפקידו הקפיד מאוד לא התראיין. מי שאחראי למדיניות הזו הוא דוברו הנאמן (יש שיגידו דוברו של אשכנזי ולא דוברו של צה”ל…), אבי בניהו. אבל באחרית ימיו כרמטכ”ל כנראה שגם אשכנזי לא התאפק ושיגר עקיצה לברק וגלנט. “צה”ל שייך לכולנו. אני משאיר אחרי בידיים טובות צבא חזק ומוסרי”. הדברים האלה נאמרו רק אחרי שבוטלה כהונתו של גלנט.
ואם בגלנט עסקינן. אין ספק שהאלוף יואב גלנט עשה טעויות לכל אורך הדרך. משפחת גלנט הייתה חייבת להתנהג אחרת בכל הקשור לאדמות במושב עמיקם. אבל… האם כל העניין לא היה נכון גם לפני שהתמנה יואב גלנט לאלוף. מדוע רק עתה צצו כל הפרשיות הללו ועלו, האם יש כאן יד נעלמה שכיוונה ותזמנה את המהלך? התשובה במקרה הזה ברורה. יואב גלנט טעה, אין עוררין על כך, הוא טעה בהתנהלותו האישית בעניין הקרקעות ואחר כך גם בהתנהלותו הציבורית כאשר עתר לבג”ץ אחרי שהממשלה ביטלה את מינויו. מהיכרות אישית קצרה עם האיש אין לי ספק כי היו אלה יועצי אחיטופל שגרמו לו לכך, אחרי יום הוא הבין את טעותו ומשך את העתירה. ואחרי כל זה אנחנו עדיין חייבים לשאול את עצמנו את השאלות המתחייבות. במהלך שלושה עשורים היה האלוף גלנט בחוד העשייה המבצעית ובצל הכיסוי התקשורתי, האם כל אלה לא עומדים לו, לזכותו של אדם? שלא כמו רמטכ”לים אחרים ואלופים מכהנים שניסיונם המבצעי הדהוי משופץ לא אחת ומשובץ במילים יפות, את רוב פעולותיו של האלוף גלנט ותרומתו לביטחון המדינה לעולם לא נדע. זה ההבדל בין מח”ט גולני למפקד השייטת. לראשון זרקורי התקשורת הם שותף בעשייה לאחר הם אויב. ביום הדין זה בהחלט היה ניכר, ניסיונו של זה מול חסרונו של האחר. תבחרו אתם את השמות, מי הוא מי בסיפור הזה.
בני גנץ יודע ימים של עדנה. את לשכת סגן הרמטכ”ל הוא עזב בטריקת דלת. בלשון מטפורית כמובן. בשיחת הפרידה שלו איתנו הכתבים הצבאיים הוא דאג לעקוץ. “אני לא מקבל את המושג מועמד של פשרה”, אמר והתכוון לכינוי שדבק בו אחרי עוד ריב בין אשכנזי לברק. אשכנזי רצה את אייזנקוט מתוך רצון להמשיך את שושלת גולני בלשכת הרמטכ”ל, ברק שסימן כבר את גלנט רצה להכשירו בעוד תפקיד. הפשרה הייתה בני גנץ, ומכאן הכינוי. בראיון הפרידה שלו לעיתון הארץ הוא היה חריף יותר “צריך לאוורר את שולחן המטכ”ל מריח הפגר שדבק בו”, הוא אמר והתכוון למאבק המלוכלך שנוהל על מינוי הרמטכ”ל. אלא שגנץ לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. הוא היה שותף להכנסת הפגר. הוא ראה את מסמך הרפז, ורץ לשיחה אישית עם שר הביטחון. בשיחה לא נאמרה אף מילה על המסמך. שבועיים אחר כך הוא התפרסם. מעניין אם היום גנץ כרמטכ”ל היה חוזר על המשפט הזה, שהרי ריח הפגר דבק בו ובקודמו שניסה לפגוע באלוף מכהן ועדיין לא סיפק הסבר מניח את הדעת על כך.
גבי אשכנזי אמור לטוס בקרוב מאד לאיים הקריביים עם אשתו רונית. המזוודה הוא בטח ייקח עימו הרבה מאד חפיסות של סיגריות אירופה, האהובות עליו כל כך. אשתו לבטח תיקח עימה את המכשיר הנייד שלה, זה ששימש אותה לשוחח באופן תדיר עם בועז הרפז. סגן אלוף המילואים מבועז הרפז מי שחיבר את מסמך גלנט.
אשכנזי כאמור שותק ולכן אני מוצא לנכון לשתף אתכם בסדרת שאלות שהייתי מציג לו אילו התרצה והתראיין:
1.מדוע לא העברת את המסמך לגורם משפטי. שהרי הפרקליט הצבאי הראשי הוא חברך הקרוב ואפילו זכה ממך למתנה נפלאה בדמות דרגת אלוף אישית?
2.מה היה קורה לכל קצין אחר מצה”ל שהיה מדליף מסמך לתקשורת? או שמא דינו של העוזר האישי שלך אלוף משנה ארז וינר אחר מהקוד האתי של צה”ל? או שמא מישהו אמר לוינר להדליף את המסמך, והוא וינר, מסרב להסגירו… ?
3.מדוע הראה את המסמך לשני אלופים (אייזנקוט וגנץ) בשעה שהם מתחרים עם נשוא המסמך (גלנט) על תפקיד הרמטכ”ל? האם אתה מר אשכנזי ניסית לשסות שני אלופים באלוף שלישי כאשר כולם פקודיך…
אשכנזי כאמור משאיר אחריו צבא חזק ומוסרי ללא שני קצינים בדרגת תת אלוף שסרחו (צ’יקו טמיר ועימאד פארס) וללא אלוף (גלנט) שהסתבך בסכסוך שכנים. אין ספק שאת המלחמה הבאה עם חיזבאללה, חמאס ואולי אפילו איראן ינהלו אנשים נקיי כפיים וזכי לבב שהרי אלה בדיוק התכונות הנדרשות לנצח המלחמה. מעניין מה יגיד על זה המבקר…
