מאת: אמיר בר שלום. סבב הלחימה האחרון מול הפלסטינים בעזה לא הותיר מקום לספק אשר לביצועי מערכת “כיפת ברזל”. יותר משמונים אחוזי יירוט של המערכת הפתיעו אולי רבים במערכת הביטחון ובמיוחד מחוצה לה, אבל בהחלט לא את מפתחי המערכת ב”רפאל” ו”אלתא”.
“ידענו למה המערכת מסוגלת עוד בשלבי הניסוי לפני שנה וחצי”, מספר אייל שפירא, ראש פרויקט המכ”מ של “כיפת ברזל” ומי שעומד גם בראש פרויקט מכ”מ “רז”, לגילוי נפילות של טילים ופצצות מרגמה. “כבר בשלב אפיון המערכת לפני יותר משלוש שנים אחת הדרישות הבסיסיות הייתה דיוק. גזרנו את הידע שהיה לנו ממערכות ה”רז” וה”אורן” (מערכת המכ”מ שמשמשת את מערך טילי החץ של חיל האוויר ונחשבת לפורצת דרך בעולם). אחרי שסיימנו את הפיתוח המואץ והחל שלב החיבור עם המיירט הבנו את הפוטנציאל העצום של המערכת”.
ומה באשר ליירוטים שנכשלו, או ליתר דיוק המערכת לא הצליחה לזהות ככאלה שעומדים ליפול במרכזי אוכלוסייה? “אף אחד לא הבטיח מאה אחוז הרמטיות של המערכת. מערכת המכ”מ היא מערכת לומדת וכך גם המפעילים. במהלך הלחימה האחרונה ישבנו יחד עם המפעילים של חיל האוויר כדי ללמוד את המקרים שבהם המערכת לא יירטה או לא זיהתה. את חלק מהמקרים אנחנו עדיין מתחקרים, לגבי החלק האחר אני יכול לומר בוודאות שחיל האוויר ידע להתמודד איתם כבר בזמן אמת”.
שפירא שהגיע ל”אלתא” רק לפני חמש שנים, מכיר היטב את הנעשה בדרום, שכן גם בשכונה שלו נחתו לא פעם רקטות גראד. אחרי שירות כמ”פ בנח”ל הוא פנה ללימודי הנדסת חשמל ומשם הדרך ל”אלתא” הייתה קצרה.
“כמי שהיה בפרויקט הזה מיומו הראשון אני יכול לומר לך שבהתחלה כמו רבים אחרים הייתי סקפטי. לא לגבי היכולת שלנו לפתח את המכ”מ אלא דווקא לגבי לוחות הזמנים. בתוך שנה וחצי מהלטה הצלחנו להגיע למוצר שחובר בהמשך למערכת הנשק. (את טילי היירוט “טמיר” מייצרת רפאל ואת מערכת השליטה חברת “אמפרס”). המסירה הראשונה של המכ”מ הייתה בינואר 2010, ובמרץ 2011 כבר היה היירוט הראשון של המערכת. פה בהחלט הופתעתי מהמהירות, אף על פי שכבר במהלך הפיתוח הבנתי שנצליח לעמוד בלוחות הזמנים”.
כשאתה מדבר על אחוז דיוק גבוה, איך זה בא לידי ביטוי במכ”מ, ומה השוני אם כך בין מכ”מ ה”רז” ה”אורן” ו”כיפת ברזל”? “דיוקים גבוהים משמעותם גילוי מהיר, עיבוד נתונים ליצירת תמונה ברורה של מסלול, נקודת יציאה ונקודת נפילה. במכ”מ “רז” הפונקציה המיידית היא התראה עם זיהוי יציאה הטיל או פצצת המרגמה. במערכת ה”אורן”, זמני העקיבה הרבה יותר גדולים, מדובר בדקות ולכן יש הרבה יותר לזמן לעיבוד הנתונים. ב”כיפת ברזל”, היינו חייבים חישובים מהירים מאד, של שניות בודדות כדי להביא לדיוק של פגיעת חפץ בחפץ באוויר. לצורך כך השתמשנו בידע שנצבר מהמערכות האחרות, אבל תוך כדי התאמת האלגורית מיקה לדרישות שהציבה “רפאל”.
יש היום עוד מקום לשיפור המערכת או שאתם נמצאים במצב של מיצוי היכולת של המערכת הנוכחית? “עבודת פיתוח ולימוד מעולם לא נפסק. אני מזכיר לך שבתחילת הדרך הוגדר לנו מכ”מ לטווחים קצרים יותר, דוגמת העיר שדרות. כיום המכ”מ שמוצב יכול לתת התראה לטווחים גדולים הרבה יותר דוגמת באר שבע ותל אביב. לכן, שיפורים במערכת תמיד ניתן לעשות, מה גם ש”אלתא” מפתחת את דור המכ”מ הבא למערכת שרביט קסמים שאמורה לתת את המענה לטילים לטווח בינוני. מעבר לכך צריך לעקוב כל הזמן אחרי האיום שמתפתח. התחלנו עם רקטות קאסם לטווח של 7 קילומטרים, והיום אנחנו מתמודדים עם רקטות תקניות לטווחים של יותר מארבעים קילומטר. אנחנו צריכים לחשוב כבר על השלב הבא של מערכות הנשק, לכן הפיתוח למעשה אף פעם לא נפסק”.
אחד המבחנים החשובים של מערכת “כיפת ברזל“ בסבב הלחימה האחרון היה ההתמודדות עם מטחי רקטות. אמנם בשלב ניסויי המערכת נערכו מספר ניסויים כאלה שהצליחו מאד, אולם ב”רפאל” ו”אלתא”, המתינו למבחן המציאות.
“אין ספק שגם בתרחיש הזה צריך ללמוד. אין עוררין על הצלחת המערכת, אבל סבב הלחימה האחרון מבחינתנו הוא ניסוי שצריך ללמוד ממנו. הכיוון הוא להגדיל את מעטפת הביצועים של המערכת”, אומר שפירא. “ניתן לקחת כדוגמא את מכ”מ ה“רז” למשל. בתחילה הוא יועד לזיהוי יציאות של רקטות קאסם. היום עם שיפורי התוכנה שהכנסנו למערכת ניתן לאכן ולזהות ירי פצצות מרגמה, ובנוסף בתצורות מסוימות גם להכפיף את המכ”מ לשימושו של חיל האוויר ברכישת מטרות”.
לסיום, אתה מרגיש שבאיזשהו מקום, מקומה של “אלתא” כיצרנית המכ”מ נפקד מסבב המחמאות שהורעפו על מערכת “כיפת ברזל”? “אני חושב שהתמקדו מאד במיירטים. זה מובן כי את זה רואים. אבל מי שמכיר את המערכת מבין את חשיבות המכ”מ, אני הייתי מדמה את זה לעיניים והלב של המערכת. הטיל הוא היד המכה”.
