אמיר בר שלום
פצצות חודרות בונקרים הפכו לאחרונה למושג שכל איזכור שלו, בין אם בישראל ובין אם בארצות הברית, מיוחס ישירות לתקיפה אפשרית באיראן. ישראל וארצות הברית מפזרות הרבה מאד ערפל סביב החימוש הזה, ומעולם לא פורסם רשמית האם ישראל קיבלה פצצות כאלה לשימושה. המגזין ניוזוויק פרסם לפני שנה כי דווקא הנשיא אובמה אישר מיד עם כניסתו לבית הלבן, להעביר לישראל פצצות מדגם GBU 28, חודרות בונקרים במשקל של כשני טון, עם יכולת חדירת בטון של עד שישה מטרים. מי שעוקב אחרי הפרסומים על אתר הגרעין בפורדו, איראן, מבין כי פצצות כאלה לא יכולות לעשות את העבודה בבונקרים שנמצאים תחת עשרות מטרים של בטון ואדמה. אלא שהתשובה הצבאית לאתר בפורדו, הגיעה דווקא מארצות הברית, שבעיתוי “מקרי”, אישרה כי פצצת העל לחדירת בונקרים, GBU 57 A/B מוכנה לשימוש. את הפצצה פיתחו במשותף חברות הנשק נורתרופ גרומן ולוקהיד מרטין. הפרסום מחודש יולי האחרון הגיע מ”שיחה” אקראית שנערכה בין ותיקי חיל האוויר האמריקני למזכיר הזרוע האווירית, מייק דונלי שאישר כי הפצצה כבר מבצעית. הפצצה במשקל של יותר מ-14 טונות, מכילה יותר משני טון חומר נפץ. יכולת החדירה שלה עומדת על פי הפרסומים על יותר מ-60 מטרים של בטון מזוין. חיל האוויר האמריקני כבר הצטייד על פי פרסומים שונים ב-16 פצצות כאלה לטייסות ההפצצה האסטרטגיות שלו, ה-B52 וה-B2. רמז עבה לאיראן? תחליטו אתם.
מתברר שגם ישראל לא נשארת מאחור בעניין הזה, אם כי לא במספרים הללו של פצצת העל האמריקנית. תעש שיפרה לאחרונה באופן משמעותי את יכולת החדירה של הפצצות מתוצרתה. בחודש מרס האחרון הציגה תעש בתום סדרת ניסוים את ה-MPR500. פצצה חודרת בונקרים בעלת יכולת ביות כפולה של רכיבת לייזר או ניווט (JDAM).
ה-MPR 500 היא למעשה שדרוג של הפצצה האמריקנית MK 82 שנמצאת כבר כמה שנים בשימוש חיל האוויר. הפצצה החדשה של תעש במשקל 250 טונות יכולה לחדור ארבע קירות רצופים של בטון מזוין ורק אחר כך להתפוצץ. רדיוס הקטל שלה מוגבל לשלושה מטרים מטרים.
ה-MPR500 מצוידת ביכולת רסס מאוד יעילה אשר מאפשרת – קטלניות גבוהה, תוך שמירה על מינימום נזק סביבתי. תוצאה זו מושגת בזכות תכנון ייחודי אשר מייצר רסס מבוקר המושג על ידי שימוש בכ-26,000 רסיסים ייחודיים. השימוש ברסס מבוקר, הוא שמקנה לפצצה את היתרון המשמעותי על פני פצצות האוויר הסטנדרטיות, בהפעלה בשטח פתוח. ה-MPR500 נרכשה ע”י חיל האוויר הישראלי וביצועיה הוכחו בלחימה. המבנה הייחודי של הפצצה מונע תופעות כשל תפעולי שונות כגון: שבירה בעת הפגיעה, ניתור הפצצה ועוד. תופעות אלו שאופייניות לפצצות האוויר המסורתיות (MK82/4 ואחרות הפכו את השימוש בפצצות האוויר ל”חרב פיפיות”, שכן גרמו בד”כ לפצצה שלא להתפוצץ. פצצות שלא התפוצצו פורקו ע”י גורמי טרור וחבלה בעיראק, אפגניסטן ואף בעזה, כשחומרי הנפץ שפורקו, הופכים למרכיב המרכזי בהכנת מטענים מאולתרים, מטענים אשר הופעלו נגד כוחות הקואליציה בגלל יתרונותיה המובהקים ה-MPR מאפשרת לחיל האוויר תקיפת מטרות מהאוויר במתארי לחימה אורבניים ובכך מאפשרת שמירה על חייהם של הלוחמים על הקרקע וכל זאת תוך כדי מיזעור הנזק הסביבתי ונפגעים חפים מפשע.
מטען חומר הנפץ והרסס ממוקם בחלקה האחורי של הפצצה, וכך רק לאחר שקדמת הפצצה נשחק במעבר הקירות, מתבצע הפיצוץ העיקרי. מומחים מעריכים כי ישראל פיתחה את הפצצה כדי לסגור את הפער שבין ה-GBU39, הפצצה הקטנה יחסית, ל-GBU28 הגדולה יותר. גורם בטחוני המעורב בפרויקט אמר אחרי הניסוי לשבועון AVIATION WEEK כי הפצצה הזו פותחת בפני חיל האוויר הישראלי, קשת אפשרויות מבצעיות רבות בשל משקלה הקטן יחסית ויכולת הדיוק והקטלניות שלה. המסקנה המיידית המתבקשת מכך היא כי ישראל מחזיקה בסדרת יכולות מגוונות לפגיעה בבונקרים תת קרקעיים.
כל זאת כמובן עם הפרסומים האמריקנים על העברת החימוש הזה נכונים.
אל מרוץ החימוש הזה הצטרפה גם ענקית נשק אמריקנית נוספת, בואינג. בתחילת החודש שעבר פירסמה חטיבת הטילים של בואינג תוצאות ניסוי שערכה עם חיל האוויר האוסטרלי. בניסוי נוסתה מערכת פצצות מונחות חדשה בשם ER. המערכת מונחת לייזר נחשבת בעלת טווח מוגדל מהפצצות הנוכחיות. על פי תוצאות הניסוי מרחק ההטלה שלהן מהמטרה גדול פי שלוש מהקיים היום. כלומר, מטוסי הקרב אינם צריכים להיכנס לסביבת מאויימת כדי לפגוע במטרות. הפצצה פורסת כנפי ניהוג מיד אחרי הטלתה ממטוס הקרב ומשייטת באמצעות מערכת JDAM לעבר המטרה. בבואינג ציינו כי המערכת החדשה מצוידת ביכולת להתגבר על שיבושי GPS, מה שמגדיל באופן משמעותי את היכולות הקטלניות שלה. דבי ראב, סגנית נשיא ומנכ”לית חטיבת הטילים והמל”טים של “בואינג” אמרה כי היכולת הזו היא מבחינת מענה מבצעי חדש ההולם את דרישות שדה הקרב המודרני. במילים אחרות, חודרת בונקרים שאינה מצריכה יעף מסוכן מעל המטרה עצמה.
אלא שלצד ארסנל הנשק המתקדם הזה צריך לשים לב לעוד נתון אחד, שנראה אולי שולי אבל בהחלט מדאיג. בחודש מרס האחרון פירסם השבועון ECONOMIST מאמר על יכולתה של איראן ליצור את הבטון החזק בעולם. על פי מומחים שמצטט העיתון, איראן הצליחה לפתח את הבטון החזק בעולם, בשל הצורך שלה להתמודד עם רעידות אדמה תכופות. הבטון החדש שפותח נקרא:
UHPC Ultra high performance concrete. הסוד של הבטון החדש הוא במרכיבים הייחודיים שלו. למלט, מים, חצץ ואבקת בטון הוסיפו המומחים האירנים גם אבקת קוורץ טהורה, סיבי חיזוק ושבבי מתכת. הנוסחא הזו גורמת לבטון לעמוד בלחצים גדולים יותר מבטון רגיל. עיתון הארץ שפירסם כתבה בנושא לפני חצי שנה מצטט מאמר של מדען איראני:
“בשנת 2008 פורסם באוניברסיטת טהראן מחקר שבחן את עמידות ה-UHPC לקליעים וראשי נפץ קרביים מפלדה. רעידות אדמה כידוע, לא מציגות בדרך כלל איום שכזה. המחקר הראה כי בטון יצוק שעורבב עם סיבי פלדה ארוכים מציג את רמת העמידות הגבוהה ביותר. לפי מחקר אחר שנערך ב-1995, הוספת סיבים פולימרים לבטון שיפרה רק במעט את חוזק הלחיצה של החומר, אך הגבירה שבעתיים את עמידות הבטון לחבטה”.
תקיפה באיראן כבר אמרנו?
