מאת: אמיר בר שלום.
באחת ממהדורות חודש פברואר האחרון שודרה בתכנית התחקירים “המקור” בערוץ 10, כתבה על ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. הכתבה התמקדה בשרון של האינתיפאדה השנייה. שרון שטראומת הקרב העקוב מדם בלטרון עיצבה בו את דרכו האידיאולוגית והמדינית לשנים. “לא משאירים פצועים בשטח”, היה אחד מהמוטיבים העיקריים שלו וההסבר המיידי לעסקת השבויים השנויה במחלוקת שבה שוחרר אלחנן טננבאום והוחזרו גופותיהם של שלושת חטופי הר דב: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוואייד זכרם לברכה. רבים ממעריציו של אריאל שרון מרבים לתהות לאחרונה מה הייתה עמדתו כיום בענין הגרעין האיראני.
אלא, שלא כמו מקרה איראן השנוי עדיין במחלוקת וטומן בחובו מימד של רב הנסתר על הנגלה, הרי שבעניין אחר נראה שבמערכת הביטחון, בדרג המדיני ואפילו בקרב פורום ה”אקסים” (ראשי שירותי הביטחון לשעבר) שוררת הסכמה רבתי, נשק שובר שוויון בלבנון. על פי הפרסומים הזרים בחודש האחרון נטען כי ישראל השמידה משלוח של טילי נ.מ מתקדמים מסוג S.a17 רוסיים שהיו מיועדים לחיזבאללה בלבנון. מבחינת חיל האוויר ש”נהנה” בשנים האחרונות מיכולת טיסה חופשית מעל לבנון, מדובר באיום משמעותי שיצמצם באופן ניכר את יכולת המעקב המודיעיני אחרי חיזבאללה, שגם כך הפך את החלטה 1701 של האום, לריקה מתוכן. בין אם נכונים הדיווחים ובין אם לא, ראוי לבחון את התנהגות המדינות הרלוונטיות אחרי הפרסום על דבר התקיפה. המעניינת ביותר היא תגובתה של סוריה.
אחרי גל האיומים וההכחשות הצפוי, יצא שר החוץ הסורי לתקשורת הבינלאומית. זה קרה כמה ימים אחרי פרסום התקיפה והתמונות שבהן נראים בבירור כלים רוסים מפוחמים הדומים מאד לסוללת נ.מ רוסית. השר הסורי טען כי למעשה ישראל היא זו שהגיבה על תקיפה סורית שהייתה בשטחה. בירושלים לא יכלו לקוות למסר מרגיע יותר, במצבה הנוכחי של סוריה מפת האינטרסים של המשטר ברורה מאד והשרידות תופסת בו מקום מרכזי. לכן בראייה סורית עימות עם ישראל, גם אם הוא מוגבל, הוא בבחינת הימור מסוכן שאף אחד במשטר הסורי הנוכחי לא מוכן לקחת.
לא כך התמונה לגבי חיזבאללה והפטרון שלו בטהרן. נזכיר, חיזבאללה הוא מי שעל פי הפרסומים הזרים היה אמור לקלוט ולהפעיל את מערכת הטילים המתקדמים. ביממה הראשונה שאחרי התקיפה ניסו כלי תקשורת ערבים לטעון כי התקיפה הייתה בשטחה של לבנון. הכוונה כאן די ברורה, לנסות לגרור את ישראל לעימות אפשרי עם חיזבאללה, ואולי לטרוף מחדש את הקלפים במזרח התיכון שגם כך עתידו לוט בערפל למרות האביב הערבי. אלא שבעניין זה גם היריב הלבנוני יודע דבר או שניים על העוצמה הישראלית וגם הוא ראה את התמונות ששידרה יממה אחרי הטלוויזיה הסורית ממה שהייתה פעם שיירת נשק. זו הסיבה שהמתח הרב שהיה בצפון הארץ התפוגג די מהר, למרות הניסיונות האירנים לשמר את גובה הלהבות – בעיקר התקשורתיות.
ואם בעניין איראן עסקינן, הרי שהחודש האחרון הוא בבחינת עוד תמרור אזהרה לעולם בכלל ואולי לארצות הברית בפרט. סביר להניח שבניסוי הגרעיני שערכה החודש צפון קוריאה, נכחו לא רק מלוכסני עיניים. יש להדגיש כי זו הערכה לא ידיעה!
שיתוף הפעולה בין איראן לצפון קוריאה הוא לא עניין נדיר, אולי יש לכנותו תדיר והוא ידוע היטב לעולם המערבי. בנוסף, הוכח כבר בעבר כי צפון קוריאה לא חוששת לחלוק את הידע הגרעיני שלה עם כל המרבה במחיר, כך למשל במקרה הכור הסורי שהושמד בדיר אזור ב-2007. בשנה שעברה ערכה צפון קוריאה שני ניסויים בטילים ארוכי טווח. על פי דיווחים בכלי תקשורת בינלאומיים, מומחים איראנים נכחו בניסויים האלה ולכן סביר להניח שגם בשלבים הבאים של שרשרת הפיתוח היה שיתוף פעולה בין המדינות.
הטור הזה נכתב עוד לפני ביקורו של נשיא ארצות הברית בישראל, ביקור שעל פי דיווחים שונים תוכנן כדי להניא את ישראל מלתקוף באיראן. זה לא סוד שהנשיא אובמה אינו מתלהב, בלשון המעטה, מתקיפה באיראן. כבר ארבע שנים שוושינגטון מעדיפה דיפלומטיה על הפצצה וזה כרגע לא צפוי להשתנות, אלא שארצות הברית לא לבד בעניין הזה. סבב המגעים האחרון עם איראן בחודש ינואר נחל כשלון חרוץ. זה לא סוד שהסבלנות של עמיתיה המערביים של ארצות הברית במגעים הולכת ואוזלת, כאשר גם בבירות אירופה מחלחלת לאט לאט ההכרה כי איראן מושכת זמן בדרך לפצצה ונקודת ההכרעה של העולם המערבי בין פצצה להפצצה קרובה. יש שיגידו קרובה מאד יש שיגידו קרובה מתמיד. בראיון הפרידה שלו כרמטכ”ל בשנת 2005, נשאל הרמטכ”ל דאז בוגי יעלון באשר לעמדתו בעניין הגרעין האיראני. תשובתו הייתה “אם אני אני לי מי לי”, נזכיר יעלון הוא המועמד הבולט לכהן כשר בטחון בממשלה הבאה.
