מאת: אמיר בר שלום
באופן אירוני, דווקא השיפור במערכי האבטחה בשדות-התעופה עשוי לעודד את השימוש בטילי כתף. עד היום נשק זה הופעל רק בצורה מוגבלת לצורכי טרור, אבל ככל שחטיפת מטוסים לצורכי מיקוח או שימוש כ”פצצה מעופפת” יהפוך לקשה יותר בשל אמצעי האבטחה הקפדניים הננקטים במדינות רבות, סביר יותר להניח שטרוריסטים יפנו לאמצעים חלופיים. במקרה כזה, טיל הכתף עשוי להיחשב לאמצעי המפתח. מטוסי הנוסעים היו ויישארו מטרה מפתה”.
הניתוח הזה שערך נועם אופיר, מומחה טילים לביטאון חיל האוויר בשנת 2003, מוגדר היום כאחד האיומים המסוכנים ביותר על התעופה האזרחית. מיד אחרי ניסיון השיגור הכושל של טילי S.A 7 סטרלה לעבר מטוס ארקיע במומבסה, הוחלט בישראל על מיגון כל מטוסי הנוסעים האזרחיים. אלא שמאז עבר הפרויקט השאפתני הזה תהפוכות רבות, יש לומר בעיקר בשל עלותו הגבוהה והויכוח מי יישא בהוצאות: המדינה או חברות התעופה הישראליות.
נתחיל אולי דווקא מהסוף. בהודעה לקונית משהו שהוציאה חברת אלביט באמצע חודש ינואר נאמר כי החברה השלימה ניסוי של מערכת ההגנה האקטיבית שלה C-MUSIC על מטוס מסוג בואינג 707.
אלא שדווקא בשולי ההודעה שהוציאה אלביט בתיאום עם משרד התחבורה הישראלי , מופיע המשפט שצריך להדליק את נורת האזהרה: “טילי הכתף אחראים למרבית אירועי הפלות המטוסים שאירעו בעולם ב-30 השנים האחרונות”. כאן אולי המקום לחזור אחורה לאבולוציה של מערכות ההגנה האקטיביות של מטוסי הנוסעים. מיד עם קבלת ההחלטה בישראל, בשנת 2003, על מיגון כלל מטוסי הנוסעים של חברות: אל-על, ישראייר וארקיע, הייתה בשוק מערכת אחת מוכחת, FLIGHT GUARD של התעשייה האווירית. מערכת ה-FLIGHT GUARD המבוססת על שחרור מבוקר של נורי הטעיה, מפעילה מכ”ם הסורק בקצב מהיר את סביבת המטוס ומגלה את הטילים המשוגרים אליו, מהירותם ומיקומם ביחס למטוס. לאחר הגילוי מופעל שלב ההתרעה ומערך התגובה גורם לטיל לסטות ממסלולו לעבר הנורים הנפלטים מהמטוס. אלא שרשויות התעופה בעולם לא הזדרזו לאשר את המערכת מחשש כי הפעלתן בסביבת נמלי תעופה יכולה להיות מסוכנת, בשל הנורים הבוערים שהיא משחררת. במילים אחרות, מה שטוב לשדה קרב לא בהכרח נכון לסביבת התעופה האזרחית.
במקביל להצגת ה-FLIGHT GUARD החלו חברות “רפאל” ואלביט לפתח פתרון המבוסס על טכנולוגיית לייזר, להתמודדות עם טילי כתף. כיום חתומה על פרויקט MUSIC אלביט לבדה, לאחר שרפאל מכרה בו את חלקה. ב-2009, אחרי הבשלתו של הפרויקט, הודיעה אלביט על קבלת הזמנה בהיקף של כ-90 מיליון דולר ממשרד התחבורה הישראלי למערכות MUSIC, אשר יגנו על מטוסי הנוסעים של כל חברות התעופה הישראליות.
טכנולוגיית ההגנה הזו מסוג DIRCM מספקת הגנה על מגוון פלטפורמות אוויריות – צבאיות ואזרחיות – מפני טילי כתף תוך הסטתם של הטילים ממסלולם באמצעות שיגור קרן לייזר רבת עוצמה. היכולת פותחה במקור לשימוש צבאי – ובעקבות האיום ההולך וגובר כנגד מטוסי נוסעים, פיתחה אלביט פתרון מקביל לשימוש אזרחי.
כיום מייצרת אלביט על בסיס טכנולוגיית ה-DIRCAM שלוש מערכות שונות הנקראות:, MUlti-Spectral Infrared Countermeasure. המערכות האלה, מצטיינות ביכולת תגובה מהירה ונחשבות למתקדמות מסוגן בעולם:
®MUSIC – להגנה על מסוקים ומטוסים קטנים-בינוניים
™J-MUSIC – להגנה על מטוסי סילון בינוניים וגדולים
™C-MUSIC – להגנה על מטוסי סילון גדולים, בתצורת פוד, שהותאמה במיוחד למטוסי נוסעים ומטען בעולם התעופה האזרחית.
באלביט לא ממהרים לדבר על הניסוי האחרון שנערך כאמור עם מטוס מדמה מסוג בואינג 707. סביר להניח שהחימוש ששוגר לעברו או שדימה ירי היה מסוג מתקדם, דומה לאלה הקיימים כיום בעולם ונמצאים בידי ארגוני טרור.
בראיון לביטאון חיל האוויר בשנת 2009, הסביר גורם באלביט את הרעיון שעמד מאחורי הפיתוח:
“אחד הלקחים המשמעותיים שנלמדו מטעויותיהם של המפתחים האחרים בעולם, הוא ייצור מבנה אווירודינמי יותר מהמבנה הקיים. אפילו המבנה של המערכת כלכלי מאוד. המכשירים כולם מרוכזים בתוך פוד אשר ניתן להעביר בקלות ממטוס למטוס. בצורה זו יוכלו חברות התעופה להשתמש במערכת רק באזורים הנמצאים תחת איום ולא יבזבזו כספים שלא לצורך על דלק”.
ברבעון השלישי של 2012 חשפה אלביט את המוצר השלישי במשפחה ה-C-MUSIC, שמיועד כאמור לעולם התעופה האזרחית, ובכלל זאת לשלוש החברות הישראליות. ה C-MUSIC היא מערכת הגנה אשר תוכננה במיוחד עבור פלטפורמות אוויריות בגודל בינוני עד גדול, כגון מטוסים פרטיים, מטוסי תובלה, תדלוק, ומטוסים ומסוקים המיועדים למשימות מיוחדות.
די להביט כיום על גבולותיה המשתנים של ישראל כדי להבין את גודל האיום המתהווה על התעופה הישראלית. בהקשר הזה החלו במערכת הביטחון להשתמש לאחרונה במונח חדש, “אזורי ספר”. כלומר, אזורים שלא נשלטים על ידי שלטון מרכזי, היכולים לשמש כר פעולה פורה ונוח לארגוני טרור. הדוגמא הטובה ביותר לכך היום נמצאת בסיני שמספקת כיום למערכת הבטחון הישראלית, יותר איומי טרור מרצועת עזה.
במהלך הסלון האווירי ב-2011 חתמה אלביט עם חיל האוויר האיטלקי על עסקה שבה תסופק מערכת DIRCM שתגן על סופר הרקולס C-130J, ספארטן C-27J ומסוק ה-AW101. מבחינת אלביט מדובר בתקדים חשוב שכן חיל האוויר הישראלי עומד לרכוש בעשור הקרוב מספר מטוסי הרקולס C-130J. כיום מותקנת המערכת על מסוקים אזרחיים המובילים אח”מים. בנוסף קיבלה חברת הבת של אלביט מערכות בברזיל, AEL, הזמנה מאמבראייר, יצרנית המטוסים האזרחית השלישית בגודלה בעולם,לאספקת מערכות DIRCM עבור מטוס התובלה החדש שלה, הKC-390.
ההערכה האופטימית מדברת על כך שעד סוף השנה תסתיים התקנת המערכת על כל מטוסי הנוסעים של החברות הישראליות. עלות כל מערכת נעה בין חצי מיליון למיליון דולרים למטוס. בעבר הצהירה ממשלת ישראל כי בנוסף לתקציב המחקר והפיתוח, היא תשתתף בעלות ההתקנה וכן בעלות הנוספת של צריכת הדלק בשל המשקל שנוסף למטוסים. כך, יותר מעשר שנים אחרי הנס של מטוס ארקיע במומבסה, תהיה זו ישראל למדינה הראשונה שמציגה פתרון כולל לאיום טילי הכתף על ענף התעופה האזרחית.
