מאת: פרופ’ עלי לוין. מכללת אפקה להנדסה, תל אביב. הדי לאמאר Hedy Lamarr נולדה בוינה בשנת 1913 בשם הדויג קייזלר. היא למדה משחק בברלין ובשנת 1933 הציגה לעולם את כישורי המשחק שלה ואת רוב גופה היפה בסרט אקסטזה (Ecstasy). הסרט נודע לשמצה בשל היותו הסרט המסחרי הראשון שהיה רווי סצינות עירום. הוא הוצג בארצות הברית לאחר השמטות וקיצורים והוביל את הדויג בשנת 1937 היישר להוליווד, שם פגשה את המפיק האגדי Louis B. Mayer מאולפני MGM אשר החתים אותה על חוזה וגם שינה את שמה. נכתב אז כי הדי לאמאר היא השחקנית היפה ביותר בהוליווד, אם כי מעמדה כשחקנית-על הועם במידת מה על ידי הכוכבות הנערצות אינגריד ברגמן וקתרין הפבורן.
הדי לאמאר נישאה בשנת 1933 עם התעשיין העשיר Fritz Mandl שהיה הראשון מבין ששת בעליה והפכה לאשת חברה ידועה ומבוקשת בוינה. היא התרועעה עם שועי אירופה ורודניה, ביניהם היטלר ומוסוליני, מה שלא הזיק לעסקי הנשק של בעלה. מנדל לא היה רק סוחר בפגזים ורימוני יד אלא ניסה גם לתכנן מטוס קרב ומערכות הנחייה וניווט. הדי למדה ממנו דבר או שניים בהנדסת בקרה של טילים מונחים, מה שהוביל אותה בהמשך להמצאה הגדולה של הנחיית טורפדו ימי חסינה כנגד הפרעות. הדי ברחה מאימת השלטון הנאצי ללונדון ומשם עברה לארצות הברית.
בשנים 1938-1958 כיכבה בעשרות סרטים דרמטיים ובהם: “אלג’יר”,
“Lady of the Tropics”, “Boom Town”, “נערת זיגפלד” והמפורסם שבהם “שמשון ודלילה” בהפקת ססיל דה מיל. הדי נפטרה בשנת 2000 והותירה אחריה שלושה בנים.
השותף להמצאה היה ג’ורג’ אנת’יל George Antheil שנולד בניו ג’רסי בשנת 1900 למשפחה ממוצא פרוסי. ג’ורג’ למד מוסיקה בפילדלפיה אך נסע לאירופה לקדם את הקריירה שלו כפסנתרן וחי בברלין ובפריז. הוא התפרסם כמלחין מודרניסטי שייצר מוסיקה מכנית בשילוב עם קולות אלקטרוניים, מדחפי מטוסים וצופרי אזעקה. ג’ורג’ אנת’יל הכיר היטב את תיבות הנגינה המכניות של אותה תקופה ובייחוד את רצועות הנייר שעליהן קודדה המוסיקה האוטומטית. גם לצלילי המוסיקה המכנית ולסינכרון מרחוק בין פסנתרים היה אפוא תפקיד מרכזי בהמצאה המשותפת עם הדי לאמאר.
לאחר שהות ממושכת באירופה, שב ג’ורג’ אנת’יל לארצות הברית והתערה בחיי הזוהר של הוליווד כפסנתרן, כמלחין מוסיקה לסרטים וכעיתונאי לעת מצוא. ידוע כי הוא פגש את הדי לאמאר ביוני 1940 בארוחת ערב משותפת והתפתחה ביניהם שיחה משותפת על המלחמה באירופה ועל כלי הנשק המתקדמים שהופעלו במהלכה. בין היתר שוחחו על הנחיית טילים וטורפדו באמצעות גלי רדיו ועל פגיעותה של התקשורת עם הטילים להפרעות ולשיבושים מצד האויב. על פי המסופר, הדי לאמאר הגתה לראשונה באותה ארוחת ערב את הרעיון לשפר את חסינותה של התקשורת על ידי דילוג מהיר של תדרי הגל הנושא, כך שלא ניתן יהיה לעקוב אחר התדרים ולשבש אותם. ג’ורג’ אנת’יל תרם את הפתרון הטכנולוגי לסינכרון בין תדרי המשדר לבין תדרי המקלט באמצעות סרט נייר שעליו מוקלדים התדרים השונים ברצף כמעט אקראי, בדומה ליצירתו המוסיקלית Ballet Meanique שבה הפעיל מרחוק 16 פסנתרים. במשך שישה חודשים עמלו הדי לאמאר וג’ורג’ אנת’יל על ההמצאה בסיוע מומחים, ובדצמבר 1940 שלחו את תיאורה למועצה הלאומית להמצאות בוושינגטון ונעזרו בה כדי להכין פטנט. הפטנט “מערכת תקשורת סודית” אמנם נרשם בתאריך 11 באוגוסט 1941 בשמם של Hedy Kaisler Markey (הדי היתה נשואה אז לבעלה השלישי Markey) ו-George Antheil ועיקרו שימוש בדילוגי תדר לצורך הסתרת מידע אלחוטי, במיוחד לצורך הנחיית רדיו של טילי טורפדו ממטוסים.
הפטנט אמנם נרשם אך חיל הים האמריקאי לא מיהר להשתמש בו, בטענה שהמימוש המעשי של מנגנון סינכרון התדרים יהיה מגושם וכבד ולא ייכנס לתוך טיל הטורפדו. רק לאחר שתוקף הפטנט פג, שב הצבא האמריקאי להתעניין בו ואף מימש את הרעיון המרכזי במערכות תקשורת צבאיות חסינות כנגד הפרעות. ידוע כי הצי האמריקאי הפעיל מערכות כאלו במהלך המשבר עם קובה בשנות ה-60 תחת השם spread spectrum ובהדרגה הטכנולוגיה חדרה גם לתקשורת האזרחית. כיום דילוגי תדר הם מרכיב חיוני כמעט בכל מערכות התקשורת האלחוטיות ובמיוחד אלו המבוססות על ריבוב באמצעות קודים CDMA.
נציג כאן שתי גישות עקרוניות לקידוד מידע והסתרתו מפני ציתות וחסימה: במערכת הראשונה הנקראת Direct Sequence Spread Spectrum מכפילים את האות המשודר באופן ישיר בסדרת סיביות ארוכה, כמעט אקראית, ובמקלט נמצא מפתח זהה המכפיל את האות הנקלט (המקודד) וממצה ממנו את האות המקורי.
במערכת השנייה הנקראת Frequency Hopping Spread Spectrum מעלים את האות המשודר על סדרה מהירה של תדרים מתחלפים ובמקלט נמצא מכפל תדרים זהה המשחזר את האות ומביא אותו למצבו המקורי.
בשנת 1997 זכתה הדי לאמאר להכרה בינלאומית על תרומתה לתעשיית התקשורת האלחוטית וקיבלה אות הוקרה מארגון EFF המתמחה בשמירה על זכויות ממציאים. כיצד הגיעו כוכבת-קולנוע ומוסיקאי-אוונגרד להמצאה כה מהפכנית בעולם התקשורת? התשובה לכך נעוצה במספר גורמים בלתי תלויים. ראשית, הדי לאמאר היתה נוכחת במספר דיונים שהתנהלו בין בעלה הראשון, פריץ מנדל, לבין בכירי המדענים הנאציים. היא ידעה היטב על הבעיות הטכנולוגיות הכרוכות בהנחיית טורפדו על ידי אותות רדיו שהטרידו מאד את חיל הים הגרמני. שנית, ג’ורג’ אנת’יל, הביא עימו מומחיות רבה בשליטה מרחוק על צלילים (אורכי גל) והפעלתם האוטומטית. שלישית, לימים התברר כי אחיו של ג’ורג’ היה מדינאי בכיר של משרד החוץ האמריקאי באירופה והיה חשוף לרעיונות טכנולוגיים רבים של הצבא הגרמני ואף סייע בכתיבת הפטנט. רביעית, הממציאים נעזרו בפרופסור להנדסה מקליפורניה שלא היה חתום על הפטנט אבל ליטש אותו מבחינה מקצועית.
עולה מכאן המסקנה כי פטנט גאוני אינו בהכרח נחלתם של אנשי מקצוע מובהקים אלא יכול להגיע גם מכישרונם של אנשים “רגילים”. נמצא אפוא כי הדי לאמאר לא היתה רק שחקנית יפה וזוהרת אלא גם מהנדסת מבריקה ויצירתית.
Filmography
Das Geld liegt auf der Straße (Money on the Street), 1930
Die Frau von Lindenau (The Woman of Lindenau), 1931
Die Abenteuer des Herrn O. F. (The Adventures of Mr. O. F), 1931
Man braucht kein Geld (We Need No Money), 1932
Ekstase / Symphonie der Liebe (Ecstasy), 1933
Algiers, 1938
Hollywood Goes to Town, 1938
Screen Snapshots: Stars at a Charity Ball, 1939
Lady of the Tropics, 1939
I Take This Woman, 1940
Boom Town, 1940
Comrade X, 1940
Come Live With Me, 1941
Ziegfeld Girl, 1941
H.M. Pulham, Esq., 1941
Tortilla Flat, 1942
Crossroads, 1942
White Cargo, 1942
Show Business at War, 1943
The Heavenly Body, 1944
The Conspirators, 1944
Experiment Perilous, 1944
Her Highness and the Bellboy ,1945
The Strange Woman, 1946
Dishonored Lady, 1947
Let’s Live a Little, 1948
Samson and Delilah, 1949
A Lady Without Passport, 1950
Copper Canyon, 1950
My Favorite Spy, 1951
The Eternal Female, 1954
Loves of Three Queens, 1954
The Story of Mankind, 1957
The Female Animal, 1958
Bibliography
[1] Female Inventors www.inventors.org
[2] Americam Heritage of Invention and Technology, Spring 1977, Volume 12/Number 4
[3] Hedy Lamarr. “Ecstasy and me: my life as a woman”. Bartholomew House, 1966
[4] Barton, Ruth. “Hedy Lamarr: The Most Beautiful Woman in Film”. Lexington: University of Kentucky Press, 2010.
[5] Rhodes, Richard. “Hedy’s Folly. The Life and Breakthrough Inventions of Hedy Lamarr, the Most Beautiful Woman in the World”. Doubleday, 2011
[6] Miguel Rodrigues, Digital Modulation for Wireless Communications University of Cambridge.mrdr3@eng.cam.ac.uk
