עצמאי בשטח

על פי המספרים הרשמיים בארצות הברית, איבד הצבא האמריקני באפגניסטאן מאז 2001, 2144 לוחמים. על פי ניתוח מעמיק יותר שערך אתר icasualties.org, עולה כי רוב ההרוגים של כוחות הקואליציה הבינלאומית, בין השנים 2008 ל-2011, נהרגו מפיצוץ מטעני צד. אלא שמאז ירד הנתון הזה באופן משמעותי. הסיבה לכך היא ככל הנראה השימוש ההולך וגדל במערכות בלתי מאוישות, כדי לא לנוע על צירים מסוכנים. בשנים הללו החל חיל הנחתים האמריקני גם להפעיל באפגניסטאן מסוק ללא טייס (K-MAX unmanned aircraft system) להעברת מטענים לכוחות מרוחקים. השינוי הזה ניכר היטב גם במספרים (למרות הרתיעה הטבעית של כולנו לעסוק במוות בהיבט הסטטיסטי). אם בשנת 2010, שהייתה השנה הקטלנית ביותר מבחינת הקואליציה באפגניסטן, נהרגו 58% אחוזים מהחיילים ממטעני צד (368 הרוגים מתוך 711 בסה”כ), ל-20% בשנת 2014 (8 מתוך 40. יש לזכור כי מדובר בחישוב של שלושה רבעונים בלבד).
המספרים הללו מדברים בעד עצמם. זו הסיבה שבצבא האמריקני עושים בשנים האחרונות מאמצים ניכרים לפתח יכולות מתקדמות של כלי רכב אוטונומיים. במהלך חודש יוני האחרון ערך TARDEC- U.S. Army Tank Automotive Research, Development and Engineering Center, ניסוי מתקדם שבו נעו במקביל שבעה כלי רכב שונים באופן אוטונומי. בניסוי שנערך במסלול בדרום קרוליינה, נעו הרכבים בטור במהירות של 40 מייל לשעה.
“הטכנולוגיה הזאת יכולה להתאים לכל כלי רכב שנמצא כיום בשירות הצבא האמריקני”, סיפר ד”ר פול רוג’רס מנהל התכנית ב-TARDEC. “הניסוי הוכיח כי אפשר להפעיל את הכלים ללא נהגים כלל. זו טכנולוגיה שניתן בהחלט להגדיר אותה כטכנולוגיה “בשלה” שתוכל להיות אפקטיבית ומבצעית בכל המערכים עד 2025″.
בסקירה החודשית של הטכנולוגיה הצבאית העולמית שהופץ בחודש ספטמבר במשרד הביטחון הישראלי נאמר כי בניסוי נעשה שימוש בשתי מערכות שונות: “הראשונה נקראת ערכת אוטונומיות המבוססת על מערכת LIDAR Light Detection and Ranging כלומר מכ”ם לייזר, וחיישנים נוספים שנועדו למפות את הדרך ולגלות מכשולים ובכך לאפשר נסיעה על הכביש ללא פגיעה. ערכה זו דומה למה שמותקן במכונית האוטונומית של גוגל אך לדברי הצבא אין קשר בין התוכניות. הערכה השנייה היא ערכת הנהיגה המאפשרת שליטה במערכות הרכב – הגה, מצערת ובלמים. כאמור מדובר בתוכנית ארוכת טווח והצבא שואף לעבור בהמשך מרכבי משא לרכב שהנושא לוחמים ואף לטנקים. מפת הדרכים כוללת ניסוי, שבו יפעלו במשותף ארבעה טנקים מאוישים עם ארבעה לא מאוישים”.
בעניין זה רוג’רס מקרר מעט את הציפיות. “זה בהחלט הכיוון שאנחנו הולכים אליו, אם כי להערכתנו ניסוי בכלי רכב חמושים, ייערך רק בעוד שני עשורים, אחרי שהמערכת תוכיח את עצמה ברכבי משא. מבחינת כיווני מחקר הייתי אומר שאנחנו קרובים יותר לשילוב בין כלי אוטונומי קרקעי לכלי אוטונומי אווירי”.
במהלך הקיץ נעשה ניסוי נוסף עם המרינס שבו שולבו כלים אוטונומיים בתרגיל עם חיילים. בניסוי שנערך במסגרת תרגיל RIMPAC בהוואי, הוסב ג’יפ קטן מדגם Internally Transportable Vehicle – ITV, למערכת אוטונומית. ה-ITV האוטונומי שפותח במשותף על ידי מעבדות המארינס, אוניברסיטת וירג’יניה וחברת TORC Robotics, נסע במהירות של 13 קמ”ש כשהוא עוקב אחרי טור חיילים. בסקירה הטכנולוגית של משרד הביטחון נאמר כי “ההסבה של כלי הרכב כללה התקנה של ערכת (Ground Unmanned Support Surrogate של חברת TORC Robotics שכבר נבחנה בניסויים בעבר. במהלך הניסויים הנוכחיים הודגמה עקיבה
של כלי הרכב אחרי אדם שנשא עליו משואה אלחוטית. כלי הרכב מיועד לסייע לכוחות רגליים על ידי נשיאת מטען במשקל של עד 711 ק”ג או פצועים. אם הרכב נתקע יכול מפעיל חיצוני להתערב באמצעות התקן שליטה מרחוק או אף להתיישב במושב הנהג ולעבור לנהיגה ידנית”.
מעבר לניסוי הזה ובהמשך ליכולת המוכחת של המסוק ללא טייס באפגניסטאן, עשו המארינס ניסויים ראשונים של שילוב בין מסל”ט לכלי רכב אוטונומי. המסל”ט הנחית את הרכב, וזה יצא לנסיעה קצרה שבמהלכה תירגל איסוף מודיעין מסנסורים שהוצבו עליו תוך שידורם בזמן אמת לתחנת קרקע.
“אנחנו בוחנים את השילוב הזה בתרחישי פעולה של אזורי סכנה ואזורים מוכי אסון” אומר רוג’רס. “כך למשל באזור שיש בו קרינה גבוהה. אנחנו בהחלט לא רוצים להכניס חיילים למקומות כאלה”.
בארצות הברית בוחנים בשנים האחרונות מספר פתרונות לתרחיש כזה, במיוחד אחרי אסון הכורים הגרעיניים בפוקושימה יפן. אז נאלצו היפנים לחפש מתנדבים שייכנסו לאזור שנפגע, כדי לנטרל מערכות בתוך הכורים עצמם. DARPA – גוף המחקר והפיתוח של משרד ההגנה, שמחזיק בתקציבי הפיתוח הגדולים ביותר בארצות הברית, אף הגדיר זאת כפרויקט דגל, והכריז על תחרות בין חברות לפיתוח רובוטים שיוכלו להחליף בני אדם בתרחישים מעין אלה.
ב-TARDEC מודים שהשילוב אדם – רכב בלתי מאויש עדיין אינו בשל דיו מבחינת היבט הבטיחות.
“אנחנו עדיין רחוקים מלהבטיח לחלוטין את בטיחות הכוחות במערכות הללו”, מוסיף רוג’רס. “הוכחנו את היכולות, עכשיו צריך לבחון את מידת הבטיחות. בכל מקרה אנחנו עובדים בעניין הזה באופן צמוד עם הכוחות בשטח כדי להתאים את דוקטרינת הלחימה לשימוש בכלים כאלה. גיבוש הדוקטרינה יגדיר לנו את כיווני הפיתוח שצריך ללכת אליהם”.
לא בכדי ממוקם מטה TARDEC במישיגן, קרוב לתעשיות הרכב האמריקניות. ב-TARDEC משתפים פעולה באופן רציף עם מעבדות המחקר והפיתוח של יצרניות הרכב הגדולות בארצות הברית.
“השילוב עם התעשייה המקומית חוסך לנו הרבה מאד כסף בשלבי המחקר”, מספר רוג’רס. “כך למשל, פיתוח אזרחי של מערכת סנסורים למניעת התנגשות ושמירת נתיב יכולה בהחלט לשמש אותנו, במקרה הזה זה אותו צורך. התעשייה האזרחית מפתחת מוצר כדי לשלבו במאות אלפי מכוניות, כך שעלויות הפיתוח מבחינתה הן קטנות יותר בהשוואה אלינו כצבא. מעבר לכך, צריך לזכור שנקודת המבט הכלכלית שונה. תעשיית הרכב האזרחית בונה מערכות לרכב כשהגדרת השימוש היא לכמה שנים בעוד שאנחנו כצבא, בונים מערכות כאלה לשימוש של כמה עשורים. אבל, למרות השוני הזה שלעיתים הוא מהותי, עדיין יש בשילוב הידיים הזה יתרון גדול מבחינתנו”.