חידש ימיו כקדם

מאי 1960 היה חודש מתוח מאד בין ברית המועצות לארצות הברית. ב1 במאי אותה שנה הופל לראשונה מטוס ביון אמריקני מעל שמי רוסיה וטייסו נפל בשבי. ניקיטה חרושצ’וב, נשיאה הטמפרמנטי של ברית המועצות דאז, המתין במשך שבוע עד שהודיע כי הטייס האמריקני, נשבה ונמצא בידי ברית המועצות. בארצות הברית שררה מבוכה גדולה, שכן המטוס מדגם U-2, אמור היה להיות חסין אל מול כל האיומים, בשל יכולתו לטוס גבוה מאד, מעל טווח טילים ומטוסים. כדי להצדיק את הטיסה, צבעה ארצות הברית מטוס U-2 אחר בצבעי סוכנות החלל NASA וטענה כי מדובר היה בטיסת ניסוי מדעית לבחינת מזג האוויר, שסטתה ממסלולה. אלא שההסבר הזה רק הרתיח עוד יותר את מזגו הסוער באופן טבעי של חרושצ’וב, שנשמע כך בהודעה לעם הרוסי, אחרי התרגיל הכושל של וושינגטון להסתיר את מטרת הטיסה:

“עליי לגלות לכם סוד. כאשר דיווחתי לראשונה על התקרית, לא הודעתי במכוון על כך שהטייס בריא ושלם… ועכשיו ראו את כל הדברים הטיפשיים שהם (האמריקנים) אמרו”. שבוע אחר כך חרושצ’וב הלך צעד נוסף במתקפת הזעם, כאשר פוצץ את ועידת ארבע המעצמות שנערכה בפריס, כשהוא מטיח בנשיא אייזנהאור כי ברית המועצות תוכל לפגוע בכל זבוב על אדמת ארצות הברית, בעזרת הטילים הבליסטיים שלה. מאז עברו הרבה מים בדנובה… ברית המועצות התפרקה, רוסיה נפתחה למערב (למרות המשבר האחרון), אוקראינה השכנה מדרום פנתה לאיחוד האירופי ואחרי כל אלה… ה U-2 הוותיק עדיין טס.

מתברר שמטוס הביון הזה, שנכנס לשירות ב 1950, ימשיך לטוס בחיל האוויר האמריקני לפחות עד סוף העשור הקרוב, כלומר ישלים שבעה עשורים של שירות מבצעי. בהצעת התקציב האחרונה שהגיש הפנטגון לקונגרס האמריקני, הוקצבו לשיפור יכולותיו של

ה-U-2 ,150 מיליון דולר. התכנית המקורית של משרד ההגנה הייתה לגרוע את ה-U-2 ממערך המודיעין האווירי של חיל האוויר האמריקני ולהחליפו במל”ט RQ-4B Global Hawk של נורתרופ גרומן. אלא שהמעבר לפלטפורמה לא מאוישת התגלה כלא ריאלי בפרק הזמן שהוקצב לכך, ולכן הוחלט לשמר בינתיים את מערך מטוסי ה-U-2 לעוד 3 שנים לפחות. עלות ההפעלה של מערך ה U-2 בשנה עומדת כיום על כ 350 מיליון דולר, כאשר הוא מופעל בעיקר בשתי זירות הפעולה העיקריות של צבא ארצות הברית: אפגניסטן ועיראק.

על פי המגזין AVIATION WEEK ההחלטה להאריך את חיי ה-U-2 הפתיע רבים בתעשייה האמריקנית, וזאת אחרי שורה של לחצים שהפעילה יצרנית ה-GLOBAL HAWK נורתרופ גרומן על הקונגרס. נורתרופ גרומן אמורה הייתה לשדרג את מערך

ה-GLOBAL HAWK ולהתאימו למשימותיו של ה-U-2 במסגרת חוזה ארוך טווח בשווי של כמעט 2 מיליארד דולר. מלבד

ה-GLOBAL HAWK מייצרת נורתרופ גרומן בימים אלה את המל”ט החמקן X47 לצי האמריקני ואת החמקן הסודי RQ 180 לחיל האוויר. עד כמה היה המהלך הזה מפתיע ולא צפוי, יעיד הריאיון שהעניק פרנק קנדל, ראש מנהל הרכש בפנטגון למגזין AVIATION WEEK, בחודש נובמבר האחרון: “סיכמנו עם נורתרופ גרומן על הורדת מחירו של ה-GLOBAL HAWK המשודרג, שיחליף את מערך מטוסי ה-U-2”. שדרוג מערך

ה-GLOBAL HAWK אמור לכלול שיפור יכולות הטיסה של המל”ט בתנאי מזג אוויר קשים, שדרוג תחנות הקרקע, והארכת חיי המטוס.

המקטרגים לגבי עיסקת ה-GLOBAL HAWK טוענים כי למרות שמדובר במל”ט ותיק, עדיין אין לו את מעטפת הביצועים של ה-U-2 ובמחיר העסקה ניתן להגיע לפתרונות טובים יותר. ה-U-2 למרות גילו המופלג, יכול לשאת מטען ייעודי גדול יותר – 5000 ליברות מול 3000 ליברות של ה Global Hawk. גובה הטיסה של ה-U-2 משמעותי יותר – 70000 רגל מול 50000 רגל של

ה-Global Hawk, נתון שמשפיע מאד על זוויות הצילום של המטוס. מעבר לכך, בשל יכולות הנשיאה שלו, יכול ה-U-2 לשאת בגיחה אחת שני מתלים ייעודיים: תצפית וממסר. משימה שב GLOBAL HAWK מצריכה שני מטוסים. המגזין AVIATION WEEK מצטט גורמים בפנטגון הטוענים כי מפקדי השטח מעדיפים במקרים רבים את צילומיו של ה U-2 על פני אלה של ה-GLOBAL HAWK. תקציב השדרוג הנוכחי שהופנה למערך ה-U-2 אמור לכלול שיפורים במכ”מ שלו: Advanced Synthetic Aperture Radar System () וכן לכלול בו לראשונה גם יכולות עקיבה אחרי מטרות נעות.

התומכים ב-GLOBAL HAWK מצביעים על יתרון מובהק שלו על פני ה-U-2 המאויש, יכולת השהייה שלו באוויר שעומדת על כמעט 24 שעות בתצורה מבצעית מלאה. ה-U-2 המאויש טס מקסימום 12 שעות בשל מגבלות העייפות על הטייסים בתנאי הטיסה החריגים. לוקהיד מרטין היצרנית של U-2, מבחינתה השיבה “מלחמה” בעניין, עם תכנית שדרוג כוללת, שתהפוך את ה-U-2 למטוס לא מאויש. התכנית הראשונית הוצגה

ב-2012, ועודכנה שוב לאחרונה. כיום היא נראית אטרקטיבית מאד לנוכח ההחלטה לשמר בינתיים את המערך. לדברי גורמים בלוקהיד, שדרוג ה-U-2 יהיה זול יותר מעלות החלפתו ב-GLOBAL HAWK. לטענת לוקהיד מרטין, עלות הפיכתו של כל מטוס U-2 לכטב”מ תעמוד על כ-40 מיליון דולר כולל תחנת הקרקע. בשדרוג עצמו מתכננת לוקהיד להגדיל את מוטת הכנפיים של המטוס, לבנות כנף חדשה מחומרים מרוכבים, להגדיל את מיכלי הדלק, ולהרחיב את המקום למתלים ייעודיים. מעבר לזה התכנון הוא לשמור על תא הטייס כפי שהוא, כדי לאפשר לחיל האוויר להשתמש במטוס החדש גם כמטוס מאויש.