המעז ראשון – מנצח?

אימרה ידועה אומרת ש”המעז – מנצח”. לפעמים, בדרכים מסוימות ובמקרים מסוימים, זה אכן נכון. אבל לא תמיד, ובעיקר לא תמיד כשמסתכלים על טווח הזמן הארוך. הדוגמא המובהקת ביותר לכך היא להיות תחת סכנה רצינית ביודעין, כפי שאנו רואים במקרה של חיילי ה-Forlorn hope, בהקשר הצבאי. אותם חיילים היו הראשונים בקו הביצורים בחומה או בצריחי הטירות. האבידות בקרבם היו גדולות מאוד. כדי להפוך את התפקידים לאטרקטיביים, הובטח לחיילים שישרדו הטבות ועושר (וכמובן, תהילה).

האנדרגראונד בלונדון
הנה דוגמה אחרת, קצת פחות קרבית אך מוכרת לרבים: הרכבת התחתית בלונדון (ה-Tube) נחנכה בשנת 1863. בתחילה, המנהרות היו קרובות יחסית לפני השטח ונבנו בשיטת “cut and cover” – תעלה גדולה נחפרה, המנהרה נוצרה ולאחר מכן כוסו פני השטח. אבל, לאחר מכן, הקווים העמוקים יותר של הרכבת נבנו בצורה מעגלית מתחת לפני השטח. אותם קווים נבנו בטכנולוגיית המנהרות הויקטוריאנית. כתוצאה מכך, המנהרות צרות מדי וחשופת לרוח בגלל שהטכנולוגיה לא תוכננה לחפור דרך סלעים קשים, כך שהיה צריך לעקוף אותם מסביב בדרכים אחרות ועם זאת לונדון נשארה עד ימינו אנו. קשה מאוד להרחיב מנהרות קיימות בזמן ששירות הרכבות פועל על פסיהן 20 שעות ביממה. בעיה דומה קיימת בניו-יורק עם מנהרת הרכבת בקו Holland, אשר היוותה את המניע ליצירתה של מנהרה נוספת. הבעיה שהייתה בלונדון עם גודל המפתח של המנהרה השפיעה על הרכבות, שהיו צפופות מאוד: חמות מאוד בקיץ, ללא מיזוג, וללא מקום להוסיף במנהרה לצנרת מיזוג אוויר. חלק מהתחנות במנהרה מעוקמות, מה שהוביל ליצירת האזהרה המוכרת לנוסעים Mind the Gap. לסיכום, הרכבת התחתית בלונדון אמנם הייתה קיימת כשבערים מרכזיות אחרות בעולם נותרו עם תחבורה עילית בלבד, אך הם נשארו עם תשתית שתוכננה ונבנתה בצורה מגבילה לפני 150 שנה שאי אפשר לשנותה גם כיום – מה שנבנה, יישאר כך לעולמים.
אתם יודעים למה הרכבת התחתית בביג’ינג טובה יותר? מכיוון שהיא נבנתה עבור המשחקים האולימפיים בשנת 2008, בטכנולוגיה ושיטות מודרניות. מוזר להגיד שהרכבת בביג’ינג טובה יותר מזו של לונדון אך נסיבות הבנייה והטכנולוגיות ששימשו לבנייתן שונות בתכלית.

M-Pesa
אתם יודעים מה זה M-Pesa? בסווהילית פירושו “כסף”, והאות M משמעותה קיצור המילה מובייל. זוהי שיטת העברת כספים בקניה וטנזניה באמצעות מכשירים סלולריים זולים ולא חכמים. השיטה הקדימה דרכים אחרות להעברת כספים עד אשר, אולי, הסמארטפונים נכנסו לתמונה. כמעט לאף אחד במדינות הללו אין חשבון בנק ורוב העברות הכספים נעשות במזומן. אם הבן שלך גר בעיר ורצה להעביר ממך או אלייך כסף, היה עליו לעלות על אוטובוס ולהביא לך אותו באופן אישי. במצב כזה, כמובן, השודדים נכנסו לתמונה. M-Pesa מחזיק נתח כלכלי של כמעט חצי מהתל”ג באותן מדינות. כשהייתי בטנזניה בטיפוס על הר הקילימנג’ארו לפני כמה שנים, ראיתי לא מעט בקתות וצריפים עם שלטים של M-Pesa שהיוו למעשה מיני-בנקים עבור אותם אזורים. תשלומים דרך המכשירים הניידים פרצו בצורה איטית יחסית בשוק האמריקאי מכיוון שמערכת האשראי שם הייתה טובה. לקח לשוק האמריקאי יותר מעשור אחרי רוב העולם המודרני להכניס שבב בכרטיסי האשראי בזכות מערכות טובה לגילוי הונאות שלא הצריכה את התקנת השבב. כיום, Apple Pay עובדת בצורה מצוינת, אורכת זמן קצר מאוד לעומת פרק הזמן שנדרש לכרטיסי האשראי לבצע העברה עם שבבים כשהם אומרים לך “תודה רבה” בזמן שהם חוזרים אחורה ומבקשים ממך לא להסיר את הכרטיס.

שדות תעופה וגשרים
ארה”ב מפורסמת בשדות התעופה הגרועים שלה, בעיקר בהשוואה לשדות התעופה באסיה. שדה התעופה Changi בסינגפור מדורג בקביעות כשדה התעופה הטוב ביותר בעולם. אם להיות גלויים, אני חושב ששדות התעופה בארה”ב טובים, כמו לדוגמא השדה בסן-פרנסיסקו, בו ניתן למצוא אוכל ברמה שלא מוצאים בשום מקום אחר בעולם. אם נסתכל על שדה התעופה “שארל דה-גול” בפריז, נמצא שם אוכל ברמה נמוכה מאוד, עובדה מתמיהה במיוחד עבור שדה בבירת מדינה שמתגאה באוכל המצוין שלה. שוב, אנחנו רואים שהבעיה בשדות התעופה הגרועים, כמו JFK בניו-יורק, טמונה בגילם הישן ובזמן הרב שעבר מאז שנבנו. קשה לשפץ או לבנות מחדש שדה תעופה שפועל 24/7. הפתרון הטוב ביותר הוא לבנות שדה חדש בצמוד ולהרוס עם השלמתו את השדה הישן, כפי שנעשה במינכן או בדנבר.
עם זאת, נראה שיש בעיה אחרת עם בניית פרויקטים של תשתיות ציבוריות בארה”ב, והיא שהם לא מתייחסים לדרך בה הם נבנים אלא רק כדרך להעסקת אנשים והעברת תמיכות לקבוצות מסוימות שמרוויחות מתהליך הבנייה. אם היינו רציניים אודות בניית קו הרכבת התחתית בשדרה השנייה במנהטן, היינו מביאים חברה סינית שתבנה אותו ב-25 סנט לכל דולר לעומת החברות האמריקאיות, ואפילו פחות מכך. במקום זה, יש לנו פיאסקו. הקו תוכנן עוד בשנת 1919 ובנייתו החלה ב-1972. השלב הראשון והקטן נפתח רק בתחילת השנה הנוכחית.
ה-“Big Dig” בבוסטון, הגשר Bay Bridge החדש, כל רכבת קלה מאז ומעולם בארה”ב נבנו ביותר כסף ויותר זמן כי לא היינו רציניים בבנייתם והתמקדנו יותר בפלדה האמריקאית ובעבודה מאורגנת וכך זה גם נראה במבחן התוצאה הסופית.
אם הייתם גרים באזור המפרץ לפני כעשר שנים, אולי אתם זוכרים כשמיכלית עלתה באש מתחת לגשר והפילה אותו. לראשונה, אנשים התמקדו בפתיחתו מחדש וזה אכן קרה תוך 24 שעות, בלי חוזה מיוחד לטיפול בבעיה (שבירה של כלל קבוע כפי שנעשה בטיפול בתשתיות ציבוריות), כשחברת הריסות הרסה את הגשר במהירות ותוך 30 יום נחנך הגשר החדש. זוהי דוגמא לתהליך נכון כאשר מתייחסים לבעיה שצצה בצורה נאותה למען האינטרס הציבורי, ללא העדפות של “תמיכה” בסקטורים מסוימים.
New EDA Point Tools
דברים השתנו מעט בשנים האחרונות בתחום ה-EDA, ואתמקד בהם בהמשך, אך ניתן לומר באופן כללי שהיה קשה מאוד בעבר להציג מוצר חדש ל”ערוצים” הקיימים בשוק מכיוון שאנשי המכירות ידעו שלצאת ראשון לשוק הוא מתכון בטוח לבעיות. המוצר לא היה בשל דיו והצוותים המקצועיים שהיו אחראיים על פיתוח ושיווק המוצר נדרשו להשקעת זמן רב בטיפול באותן בעיות שצצו לאחר שהמוצר הגיע לידי הלקוחות. כולם שילבו ידיים וחיכו לגורמים הנוספים לצאת עם המוצר לשוק, לעבור את מסכת הבעיות, בעוד הם עבדו על המוצר שלהם וחיכו להבשלתו, תוך לימוד מהמתחרים. אף אחד לא רצה להיות חיילי ה-Forlorn hope בחזית – הפרס לא היה גדול מספיק.
חוויתי את המצב הזה אחרי שקיידנס רכשה את Ambit בסוף שנות ה-90 (הייתי אז VP Engineering). היה לנו מוצר סינתזה בשם BuildGates וקיידנס ביטלה זה מכבר את הפתרון הפנימי שלה “סינרגיה”. היה קריטי שאותו המוצר יימכר לשוק בצורה אגרסיבית כך שיצדיק את מחיר פיתוחו הגבוה (כמעט 300 מיליון דולר, אם זכרוני אינו מטעה אותי). אבל, כל כוחות המכירה לא הצליחו. אנשי המכירות של קיידנס היו מורגלים לסגור עסקאות על בסיס הניסיון שהיה להם עד אז ולהשיג את כל הסכום האפשרי לפתרון הכולל, למעט פתרון הסינתזה. לקוחות מעטים ביותר בחרו בשיטה הסיטונאית ורובם בחרו בקנייה קטנה ואולי מאוחר יותר, את הכמות הגדולה. אף איש מכירות לא רצה לפספס עסקה במאות מיליוני דולרים בשביל עסקה של כמה מאות אלפי דולרים על מוצר שעליו ידע בצורה חלקית. היו מכירות, אבל רבות אחרות ירדו לטמיון.

ציידים וחקלאים
זוהי רק סיבה אחת שבאותו עידן יכולת למכור כלי נקודתי ללא הצורך להיות משולב לגמרי בתוך הליך התכן (FLOW), וכך גם סטארטאפים יכלו למכור מוצרים. אנשי המכירות שלהם היו “ציידים”, אשר מצאו את המאמצים המוקדמים שיכלו להשתמש במוצרים שלהם ולחצות את פי התהום, זאת בניגוד לאנשי המכירות של חברות גדולות שהיו “חקלאים”, ועבדו על “שדות” גדולים של לקוחות ענק.
כך, האסטרטגיה של האקו-סיסטם התמקדה בפיתוח של טכנולוגיות חדשות בקרב חברות הסטארטאפ. הם הביאו את המוצר למצב תזוזה בתוך ה”ערוץ”, ולאחר מכן החברות הגדולות יכלו לראות את ההצלחה ולרכוש את אותן חברות מצליחות. כך, ה”חקלאים” נכנסו פנימה. אם החברות הגדולות פיתחו טכנולוגיה פנימית, כוחות המכירה לא מכרו אותם והם נכשלו. אי אפשר להחדיר כלי טכנולוגי נקודתי לשוק בשיטת החקלאי.
היו רק מוצרים בודדים עליהם אני יכול לחשוב באותה תקופה שפותחו על ידי ענקיות ה-EDA שבאמת הצליחו: Calibre ו-PrimeTime (וגם הוא נמצא בהגדרה זו מכיוון שהמוצר המוביל באותה קטגוריה, Motive, נרכש ונסגר, ובכך השאר חלל ריק).

מה קורה כיום?
אני חושב שהמצב כיום טיפה שונה. כל דור חדש של תהליך מביא עימו אתגרים חדשים (FinFET, double patterning ועוד) וכל לקוח מוביל נותר חסר ברירה למעט האימוץ של הגרסה החדשה. כולם – קיידנס והלקוחות – יודעים שיהיו בעיות ושיהיה עליהם לעבוד יחד כדי לפתור אותן. יש עדיין סטארטאפ אחד או שניים בנישות קטנות, אבל הם היוצאים מן הכלל וקטנים בהרבה לעומת לפני עשרים שנה, כש-DAC לא רק מילאה חלק באולם הדרומי ב-Moscone, אלא את כולן. וגם באולם הצפוני, ובחלק מהמסדרונות ביניהם.
פתרון בעיות במשותף תמיד היה המקרה הנפוץ, למעט יוצאים מן הכלל. כשהייתי אחד מה-CTO המשותפים בקיידנס, הייתי נמצא בויכוחים עם ה-VP Engineering עם אחד מלקוחותינו הגדולים. הוא התלונן שהתוכנה שלנו הייתה מלאה בבאגים במגוון בצמתים מתקדמים (edge process nodes). אמרתי לו להשתמש בגרסה ישנה יותר אבל שנינו ידענו שזה היה בלתי אפשרי. היכולות לא היו זמינות בגרסאות הישנות. בצורה זו היו לנו מספר מקרי בוחן בצמתים (process nodes) החדשים לפני ששחררנו את הגרסה החדשה של התוכנה ויכולנו לבחון אותה בצורה טובה יותר.
גישת הסטארטאפים לא עובדת יותר. הסיבה, בחלקה, היא עקב סביבת ההשקעות, אבל גם בגלל הבעיות שהצריכו פתרון ודרשו ממך להיות בעל הליך תכן מלא (FULL FLOW) אין גישה עבור “via coloring company”, לא משנה כמה משכנעת הטכנולוגיה. עליה צריך לעבוד בצורה סדורה, במקום ובנתיב המתאים, עם אימות פיסי וכו’, כך שתצטרך שיהיה לך את הכל מראש.