תדלוק בשירות עצמי

בסוף חודש אוגוסט האחרון נפל דבר בתעשיות הביטחוניות האמריקניות,  בואינג נבחרה לייצר את המל”ט המתדלק הראשון בהיסטוריה. היא גברה בישורת האחרונה על שתי ענקיות  לוקהיד מרטין וג’נרל אטומיקס , שלכל אחת מהן ניסיון רב בייצור מל”טים. מבחינת בואינג מדובר בהישג יוצא דופן, זו פעם ראשונה שהיא מייצרת מל”ט חדש. זה קורה  אחרי שבואינג הפסידה בשנים האחרונות בשני פרויקטים גדולים אחרים ללוקהיד מרטין, בבניית מטוס הקרב החמקן F 35 ולנורתרופ גרומן, בבניית המפציץ האסטרטגי ארוך הטווח B-21 Raider. החוזה הראשוני לפיתוח, ייצור והטמעה של ארבעה מטוסים  להדגמת יכולת,  עומד על 805 מיליון דולר. שנת 2024 הוגדרה על ידי הצי האמריקני  כתאריך היעד לכשירות מבצעית מלאה.

“אני חושב שבעוד כמה שנים נביט לאחור ונבין שזהו יום היסטורי והחלטה פורצת דרך”, אמר מפקד הצי האמריקני, האדמירל ג’ון ריצ’רדסון במעמד ההכרזה על החברה הזוכה. “אנחנו טובלים את רגלנו “במים לא מוכרים”,  שישלבו פעילות מבצעית של פלטפורמות אוויריות מאוישות ולא מאויישות. הקליטה של המל”ט החדש – Stingray”” , תשחרר את מטוסי ה F 18 HORNET , חזרה למשימות הקרב שלהם”.

מל”ט תדלוק MQ-25
צילם:בואינג

ה MQ-25 Stingray, אמור לשאת מטען דלק של 15,000 ליברות (6.8 טון) לתדלוק ממוצע של חמישה מטוסי קרב. טווח הפעולה שלו אמור להיות כ 500 מייל ימי (930  ק”מ). בואינג בנתה עד כה שני אבות טיפוס, שישמשו ככל הנראה כמטוסי הניסוי הראשונים שלה. עדיין לא ברור כמה מתדלקים לא מאוישים ירכשו בעתיד, ההערכה כרגע היא שהצי יזדקק לעשרות בשלב הראשון ויותר ממאה בהמשך.

“אנחנו שמחים שההשקעה שלנו בפרויקט מל”ט התדלוק, הצליחה לעמוד בדרישות המבצעיות של הצי האמריקני”, אמרה לין קארט נשיאת בואינג, בהודעה שהוציאה החברה מיד אחרי הזכייה. קארט קשרה את הבחירה בניסיון ובידע שיש לחברה בייצור פלטפורמות תדלוק. בכלל, לבואינג היסטוריה של  שיתוף פעולה פורה מאד עם ה NAVY. בואינג היא יצרנית מטוסי ה F 18 HORNET ו   F 18 SUPER HORNET, שמהווים כעמוד השדרה  של מערך הקרב ב NAVY. כבר במהלך 2016 נראה היה שבואינג מובילה במכרז הזה, אחרי שחשפה את אב הטיפוס הראשון. ג’נרל אטומיקס שזוכה גם היא להערכה רבה בפנטגון, העדיפה להתבסס על מל”ט ה AVENGER   הוותיק שלה, מה שכנראה גרע לה נקודות במכרז הסופי. גם נורתרופ גרומן הציגה מטוס חדש, ואפילו המריאה והנחיתה אותו על סיפונה של נושאת מטוסים, אלא שבמהלך 2007 הודיעה החברה כי היא פורשת מהמרוץ, מבלי לפרט את הסיבות. לוקהיד מרטין הציגה גם כן מל”ט חדש, בצורת דלתא, שכולו כנף.

פרויקט ה MQ 25   יצא לדרך בתחילת 2006. במשרד ההגנה האמריקני זיהו כבר אז את הצורך ביכולת תדלוק אוטונומית לכל אחת מנושאות המטוסים של הצי. הסיבה העיקרית הייתה התגברות האיום הסיני והאיתגור של הדומיננטיות האמריקנית בים. המגזין POPULAR MECHANICS    ציטט בכתבה נרחבת על הנסיגה ביכולת המבצעית האמריקנית,  מחקר שהוצג ב 2015 למקבלי ההחלטות. מהדו”ח עולה תמונה עגומה לגבי יכולות הצי האמריקני לפעול בטווחים רחוקים. כך למשל ב 1944 יכלו נושאות המטוסים מסוג Essex , לשאת 90 מטוסים על סיפונן. טווח הפעולה הממוצע של מטוס היה 748 מייל, עם 1800 פאונד פצצות. ב 1956 כל נושאת מטוסים יכלה לשאת 56 מטוסים עם טווח פעולה של 1210 מייל ומטען פצצות של 4600 פאונד. הטווח הזה גדל ל 1800 מייל עם תידלוק באמצע הדרך. בסוף המלחמה הקרה, החליטה ארצות הברית להוריד את מספר נושאות המטוסים שלה מ 14 ל 12. ההחלטה הזו גרמה להגדלת מספר המשימות של כל אחת מנושאות המטוסים המבצעיות. שאלת הטווח הפכה משנית, שכן אויב חדש לא נראה בעין, והצי עסק בעיקר בהחלפת המטוסים מ  f-14 ל F-18. המחשבה הייתה כי הדומיננטיות  של ארצות הברית בים – שהפכה לגדולה ומשמעותית- תאפשר לפעול קרוב יותר לחופים ולא תצריך פעולה ממרחק גדול. ב 2006 נושאות המטוסים מדגם נימיץ, נשאו 62 מטוסים בממוצע, עם טווח של 495 מייל ויכולת נשיאת מטען פצצות ממוצע של 12,000 פאונד.   מטוסי ה F-18 SUPER HORNET  שנבנו לשאת מיכל דלק חיצוני ולתדלק מטוסים אחרים, הפכו למעשה למטוסי תדלוק, מה שגרם לשחיקה בגודל הכוח התוקף של כל נושאת מטוסים.

נוסף לכך, את הקלפים טרפו די מהר הסינים, שהציגו איום משמעותי על נושאות המטוסים האמריקניות בדמות טיל בליסטי נגד מטרות ימיות, DF-21D. לטיל הזה יש יתרון של בין 300 ל 500 ק”מ בטווח, על נושאות המטוסים, שכן אם הן רוצות לתקוף את המשגרים הניידים שלו, הן חייבות להתקרב לחוף, ולהיות בטווח הפגיעה שלו. בדיוק לצורך הזה יצא הצי לתכנית המתדלק העצמאי, כדי לאפשר למטוסי הקרב לתקוף מטרות מחוץ לטווח הפגיעה של טילים תואמי  ה DF-21D. בצי התפתחו שתי אסכולות בעניין הזה. האחת דגלה בפיתוח יכולות תקיפה של מל”ט ארוך טווח שימריא מנושאות המטוסים, האחרת טענה שיש להתמקד במל”ט מתדלק, שכן כך – עם מטוסי מערך מטוסי ה F-18,  יכולת התקיפה תהיה גדולה ומגוונת יותר, בינתיים האסכולה הזו ניצחה. אלא שגם בבואינג וגם בצי לא שוללים כי במהלך הדרך, כאשר יכנסו לשלה הייצור הסדרתי, ה MQ-25, יישא גם מערכות נשק , נוסף למערכות איסוף ומעקב.

 

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות