האם יכולת התקיפה ארוכת הטווח של ארצות הברית נמצאת בשפל מבצעי שלא היה כמותו? לפי מספר מומחים אמריקנים, התשובה היא כן! כדי להבין את האמירה הזו צריך להביט במערך ההפצצה האסטרטגי של ארצות הברית. היכולת הזו של חיל האוויר האמריקני מתבססת על שלושה מערכים : B-52 – Stratofortress, B-2 – Spirit ו B-1B Lancer. לפחות כל הקשור במטוס האחרון, הדעות לגבי כשירותו חלוקות. בהודעה שהוציא פיקוד התקיפה האסטרטגי של חיל האוויר בתחילת חודש יוני האחרון, נאמר כי בחיל נערך תהליך בחינה כולל של מצב מערך ה B-1B Lancer, לנוכח בעיות קריטיות שהתגלו בו.
״מצב הכוננות של המערך כולו נמצא בשירותים… – B-1 Lancer readiness is in the toilet״, כותב החודש סטפן לוסי מהמגזין Air force times. הדאגה האמריקנית נובעת ממספר תקלות הולך וגובר בצי המטוסים המזדקן, שגרם בשנה האחרונה לשני קרקועים של המערך כולו. התקרית החמורה ביותר אירעה בדיוק לפני שנה כשמטוס B-1B מבסיס Dyess בטקסס נאלץ לבצע נחיתת חירום בנמל תעופה אזרחי בשל חשש מהתרסקות. הטייסים דיווחו כי במהלך טיסת אימון פרצה אש באחת הכנפיים. הטייסים הפעילו את כסאות המפלט, אבל אלה לא פעלו. בלית ברירה המשיכו הטייסים בטיסה כשלא ברור האם בשלב מסוים כסאות המפלט יפעלו באופן לא צפוי. בסופו של דבר המטוס נחת בבטחה, אבל המערך כולו הושבת. לאחר סדרת בדיקות שארכה כחודש חודשו הטיסות, אלא שבחודש מרץ האחרון הוא קורקע כל מערך B-1B שוב. הסיבה לקרקוע הנוסף הייתה בעיות חוזרות במערכת ההפלטה של הטייסים.
מי שנכנס בשלב הזה לתמונה היה הקונגרס האמריקני. ועדת הכוחות המזויינים של הסנאט ביקשה מחיל האוויר הסברים לגבי כשירות המערך. לאחר סדרה של דיונים סגורים, נכלל בהצעת התקציב לשנת 2020 סכום מיוחד לשיקום 62 המטוסים, ״כדי להחזיר את היכולת המבצעית למינימום הדרוש״ – לשון ההודעה. על פי מקורות בוועדה, המצב שהציג חיל האוויר האמריקני היה מדאיג ביותר. כיום עומדים לרשות ארצות הברית פחות מעשרה מטוסי B-1B כשירים…
נוסף לכך, אנשי חיל האוויר האמריקני נאלצו להודות כי הם משנעים כל העת את צוותי ההפעלה של המטוסים בין הבסיסים, כדי שאלה יתאמנו על המטוסים הבודדים שמוגדרים כשירים לטיסה. עד לתחילת חודש מרץ 2020, אמור חיל האוויר לחזור לוועדת הכוחות המזויינים ולהציג לה תכנית פעולה מסודרת לשדרוג המערך והחזרתו לכשירות מינימאלית.
אחד ההסברים למצבו המדרדר של מערך ה B-1B הוא דרך ניהול התקציב של חיל האוויר האמריקני. על פי אתר The national intrest, בחיל האוויר האמריקני העדיפו להשקיע בפלטפורמות מתקדמות על חשבון כשירות המערך המזדקן. תאריך היעד לסיום שירותו נקבע לשנת 2030, אז אמור חיל האוויר האמריקני לקבל את המפציץ החמקן הכבד שלו,
מפציץ B-1B במשימת תידלוק צילום: U.S. Air Force photo/Staff Sgt. Desiree N. Palacios
B-21. הפרויקט הזה מתנהל כבר כמה שנים תחת מעטה כבד של סודיות במפעלי נורתרופ גרומן. על פי ציטוט של בכיר בפנטגון, אב הטיפוס של המטוס כבר מוכן והוא צפוי לערוך בקרוב את טיסת המבחן הראשונה שלו. ״המטוס החדש עומד בכל הקריטריונים שהצבנו לעצמנו״, סיפר בשימוע בסנאט סגן אלוף ארנולד באנץ, ממחלקת הרכש של הפנטגון. ההערכה היא כי למרות האופטימיות של הפנטגון ה B-21 יערוך את טיסת הבכורה רק ברבעון הראשון של 2020. תצלומי לוויין שפורסמו לאחרונה בארצות הברית, מראים כי חיל האוויר האמריקני כבר הכין את הסככות המיוחדות לקליטת המטוס, בבסיס הניסויים Edwards במדבר נבאדה. במקביל לניסויי הטיסה, צוותי הקרקע של מערך ה B-21 יתאמנו בבסיס Tinker באוקלהומה. ״עברנו שלב קריטי בפיתוח בכך שאישרנו סופית את התכן הטכני הכולל של המטוס (critical design review. )״, אמר באנץ. ״המטוס הזה יהיה בעל יכולת מגוונת לשאת מערכות חימוש, קונבנציונאלי וגרעיני. בנוסף לכך הוא נבנה כמערכת של ארכיטקטורה פתוחה, מה שיאפשר לו גמישות מבצעית מקסימאלית במגוון תרחישים מבצעיים״.
נורתרופ גרומן זכתה במכרז ה B-21 בתחילת 2015. שנתיים אחר כך היא אישרה את התכנון הראשוני של המטוס עם חיל האוויר האמריקני. תקציב פרויקט ה B-21 נאמד ב 55 מיליארד דולר, כאשר צפי השירות שלו הוא לשלושה עשורים מרגע קליטתו. חיל האוויר האמריקני הודיע כבר לקונגקס כי בסיס Ellsworth בדרום דקוטה יהיה הבסיס הראשון שבו ייקלט המטוס החדש, במקום טייסות ה B-1B שממוקמות בו היום.
B-1 Lancer – תעודת זהות ה B-1 Lancer הוא מפציץ על קולי בעל גאומטריית כנף משתנה. הכינוי שלו בצבא האמריקני הוא “bone״ – צירוף של המילים b one. כבר בסוף שנות ה 60 החלו בארצות הברית לתכנן מפציץ כבד, על קולי וארוך טווח. אבל פיתוח טילי השיוט האמריקנים גרם לממשל לגנוז את הפרוייקט ב 1977, אחרי שחברת בואינג כבר בנתה אבטיפוס של המטוס. ארבע שנים אחר כך הוחלט לחדש את הפרויקט בשל עיכובים בפיתוח המפציץ החמקן 2-B, (שנכנס לשירות מבצעי אחרי עיכובים רבים רק ב 1997). התכנון מחדש איפשר למהנדסים לשפר באופן משמעותי את יכולת הטיסה המהירה בגובה נמוך, ולהעמיד אותה על כמעט מאך (0.96) ואת יכולת הטיסה בגובה רב על 1.25 מאך. נוסף לכך שופרו המערכות האוויוניקה של המטוס. עד לשנת 1988 סופקו כל 100 המטוסים שהוזמנו על ידי Strategic Air Command (SAC) , הפיקוד האסטרטגי של צבא ארצות הברית. בתחילת שנות ה 90 עם ביטולו של הפיקוד האסטרטגי בעקבות נפילת ברית המועצות, הוסב ה B-1 למפציץ קונבנציונאלי. הוא השתתף בשתי מלחמות המפרץ ובלחימה באפגניסטאן. וכאמור צפוי לצאת משירות מבצעי ב 2030.
בתמונה הראשית: זוג מפציצי B-1B בטיסת אימון מעל ניו מכסיקו
צילום: U.S. Air Force photo/Master Sgt. Kevin J. Gruenwald
