יקב אסיף עם היינות הלבנים

מאת: ישראל פרקר

רוב חובבי היין מעדיפים ללגום יינות אדומים והם מרגישים שהם כאילו יוקרתיים יותר מיינות לבנים. אני דווקא חושב שיינות לבנים הם כיפים ומענגים יותר לשתייה, בעיקר בימים חמים כשמחפשים משהו מרענן להתענג עליו ולאו דווקא כשמסבים סביב שולחן ערוך וסועדים במאכלים מתובלים ועשירי טעמים.
מתברר שגם היינן יעקב אוריה חושב כך ועל משנתו והיקב שלו אספר במדור הפעם.
יקב אסיף הנמצא בערד הוקם ב- 2006 ע”י היינן יעקב אוריה ועמיר חריזי שאליהם הצטרף יונתן מילר. לאחרונה הצטרף גם אלי בר-שדה כמנכ”ל היקב. בתחילת דרכו פעל היקב דווקא בהכנת ממסכים (בלנדים) מיינות אדומים שליקט יעקב ביקבים שונים ברחבי הארץ אותם בחר בקפידה.
בבציר 2007, עבר היקב לייצור עצמי של יינות לבנים. היקב ממוקם ברובע האמנים הפסטוראלי באזור התעשייה של ערד ומייצר כ 30 אלף בקבוקים בשנה. בשלב זה אין תוכניות לאנשי היקב לגדול בתפוקה. המשימה החשובה הראשית העומדת בפניהם היא איך להרחיב את קהל שותי וחובבי יינות ישראל הלבנים, האיכותיים, שופעי הארומות.
אוריה מעדיף להתמקד ביינות לבנים המתאימים יותר לאקלים ולתרבות בארץ. והיום עשיית היינות הלבנים ביקב הפכה לאידיאולוגיה של ממש. היינות הלבנים של אסיף רובם לא עוברים יישון בחביות עץ ולכן הם שומרים על ארומה מלאת טריות וקלילות ואין בהם תוספות של טעמי עץ.
בלב עשיית היינות של היקב עומדים הממסכים. אוריה מייצר יינות איכותיים במיוחד עבור יצירת ממסכים חדשניים וייחודיים בטעמם שהם ליבת הייצור של היקב. יעקב אומר שבאמצעות מזיגת היינות אלו באלו ועירבובם הוא מצליח להגיע למורכבות ואיכות שקשה למצוא ביינות זניים. היינות מהזנים שונים מתקנים אחד את הפגמים והחסרונות של משנהו. הערבוב של היינות נעשה סמוך לבציר לפני התסיסה כך שלתסיסה בה נוצר האלכוהול מהסוכר שבענבים כאילו מגיע מיץ ענבים מזן חדש, משופר.
ההחלטה להתמקד ביינות לבנים אינה דבר של מה בכך עבור יקב צעיר. למרות הביקוש הנמוך יחסית ליינות הלבנים הגורר אחריו לעיתים קרובות גם מחירים נמוכים יותר ללא קשר לאיכותם של היינות, ייצורו של היין הלבן יקר לעיתים מייצורו של האדום. אבל אוריה מאמין כי דווקא היין הלבן הממוצב שלא בצדק כפחות יוקרתי, מתמצת את התרבות הישראלית.
דווקא ביינות הלבנים מתאפשר מבחר רב יותר של סגנונות ייצור מזה שבאדומים ואלו מהווים כר פעולה רחב יותר לייננים להביע את סגנונם האישי. היינות הלבנים קלים יותר לשידוך עם מגוון רחב מאוד של מאכלים מהמטבח הים תיכוני והכי חשוב – הם נשתים כשהם קרירים ומרעננים, מה שהופך אותם ליין המושלם לימי הקיץ החמים.
האני מאמין של היינן יעקב אוריה :
לפני היותי יינן, הייתי והנני חובב יין. וככזה, טעמתי יינות מופלאים מרחבי העולם. כשהתחלתי לייצר יין בעצמי, רציתי לייצר יין ישראלי מרגש ומיוחד, שלא נופל באיכותו מהיינות הטובים ביותר מאזורי היין הנחשבים בעולם. יצאתי למסע חיפושים. לאיתור הזנים הנכונים בעיני, לאיתור הכרם הנכון, להבנת הגידול הנכון בעבורם והטיפול הנכון בעבורם ביקב. חיפשתי את הייחודי, חיפשתי את המאפיין הישראלי, חיפשתי ואני עדיין מחפש וחולם לעשות יין ישראלי גדול.
כמו רבים אחרים, גם אני מתמודד עם השאלה מהו יין גדול.
אז, מה הוא יין גדול? איני יודע לתת לכך הגדרות וציונים במדדים תעשייתיים. אך, בינתיים התפתחו אצלי בכל זאת כמה “תובנות ביניים”. קודם כל ובעיקר, יין צריך להיות טעים. ובהמשך לכך – יין צריך להיות נוח לצריכה. וככלל, יין צריך להתאים להקשר שבו הוא מוגש, נמזג ונצרך. יין צריך להתאים לאדמה ממנה הוא צומח ולהתאים לבריות שיצרכו אותו.
לכן, בבואי לייצר יין, אעדיף להתמקד ביין שהוא מוצר צריכה ולא כאל כלי להפגנת ראווה ולרושם. יין שאינו אפריטיף ועומד בזכות עצמו, צריך להתאים לאוכל לסעודה ולסועדים. תובנות אלו החלו לכוון את עשייתי הייננית ומהווים בסיס לגישה הייננית שלי.
כפועל יוצא מכך, ניתן לומר כי בארץ בה תשעה חודשים בשנה שורר הקיץ החם, ההתמקדות ביין הלבן פשוט מתבקשת. היינות הלבנים שהם בדרך כלל פחות כבדים ועמוסים, פחות אלכוהוליים, ויותר צוננים, רעננים, וארומאטיים, מהווים באופן טבעי, את הבחירה המתאימה יותר למטבח הים תיכוני ככלל ולמטבח הישראלי בפרט.
הבנתי שכדי להצליח במשימה זו עליי לכייל את החיך שלי למשימה. חיך יינני המורגל לעוצמות הנוקשות של היינות האדומים בתהליך התהוותם, יתקשה לרדת לדקויות ולניואנסים העדינים של היין לבן. לכן, החלטתי לצמצם את ייצור היין האדום ולהקדיש את מרבית תשומת הלב שלי בפיתוח היינות הלבנים של היקב. כך נולד היקב הישראלי הראשון של יין לבן.
ליקב אסיף שלוש סדרות:
סדרת “ראשית”
בה יין אחד, בלנד לבן – ארט נובו 2009
סדרת “חבלי ארץ”
הסדרה העיקרית של היקב ובה שני יינות זניים ושני ממסכים לבנים
הזניים:
שרדונה 2009 – שבשנים קודמות תווית זו זכתה במדליות הבאות: בציר 2007, מדליית זהב באשכול הזהב. בציר 2008, מדליית זהב ב- “Best Value”. ויונייה 2009
הממסכים:
אוונגרד 2009 שזכה במדליית כסף ב”אשכול הזהב”. בשנים קודמות זכתה תווית זו במדליות הבאות – בציר 2007 מדליית כסף בתחרות “אשכול הזהב” ומדלית זהב בתחרות טרה וינו, בציר 2008 מדליית ארד ב”אשכול הזהב” וגם ”Best Value”.
קלאסי 2009 שזכה במדליית כסף בתחרות טרהוינו
סדרת “אדם ואדמה”
בסדרה זו יש כרגע יין אחד והוא ויונייה 2008 שזכה במדליית כסף בתחרות אשכול הזהב.
לסיכום, מומלץ לכם לא להתייחס ליינות לבנים כנחותים ולפני שאתם לוגמים מהם אל תשכחו לצנן אותם היטב. ההנאה מיינות לבנים יכולה להיות מושלמת רק אם לוגמים אותם כשהם קרים מאוד.