מאת: אמיר בר שלום. “ענף ההיי-טק הישראלי משתנה, הוא מחפש כיווני צמיחה חדשים”, אומר משה הלל, מנכ”ל Texas Instruments ישראל וחבר הנהלת איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. שנת 2012 הייתה בבחינת ענף האלקטרוניקה בישראל, שנה שבה הושפע השוק מהמשך המשבר המתפתח בשווקי האיחוד האירופי.
“אם בעבר דיברנו על שוק פורץ, כמו למשל בסוף שנות ה-80 ועד לתחילת שנות ה-2000, הרי שכיום אנחנו מדברים על שלב האבולוציה, כלומר התפתחות והבשלת הטכנולוגיות. הבנה של התהליך הזה הוא בבחינת ההבנה של המציאות הכלכלית/טכנולוגית שבה צריך לפעול. אין ספק ששוק הטלקום חווה את הטלטלה הקשה ביותר והוא בפירוש נמצא בירידה כמו גם במדינות מערב אחרות. שאר התחומים שמוגדרים כמנועי צמיחה כמו למשל השוק הרפואי, נמצאים עדיין בשלב ההבשלה. בכלל, לשוק הרפואי יש יחסית זמן הבשלה ארוך עד שמוצר מגיע לייצור המוני. כך שהחיבור הזה בין המשבר באירופה לשינוי הכיוון הוא בהחלט ההסבר למה שראינו ב-2012”.
זה לא סוד שאחד החסמים העיקריים בישראל לצמיחה מואצת של השוק היא הרגולציה. יושב שדולת ההיי-טק בכנסת, חבר הכנסת רוברט אילטוב אמר בכנס האחרון של איגוד תעשיות האלקטרוניקה כי במושב הבא של הכנסת תימשך החקיקה להסרת חסמים בענף האלקטרוניקה. במהלך הכנס תקף יושב איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, אלישע ינאי את הממשלה בכך שאינה קשובה דיה לצרכי הענף:
“אני מאד מודאג, הפוקוס הלאומי לא אצלינו… כל התעשייה תלויה בנו ולא בגז. כמה אפשר לקשקש על הגז? זה אנחנו והילדים שלנו, זה תלוי בחינוך ובמספר המהנדסים והמתכנתים. יש 80 מיליארד דולר בקופת הנגיד וזה בגללנו, בגלל היצוא שלנו. זה מוציא אותי מדעתי. אנחנו תעשייה של 25 מיליארד ב-2011. זה ביזיון שלא גדלנו ב-10%”.
האם ענף האלקטרוניקה באמת ניצב בפני משבר כל כך חריף כפי שמתארים?
“כן”, אומר משה הלל. “אנחנו עדיין נשענים ומסתמכים על גלי העלייה של שנות ה-90 שהזרימו לענף הרבה מאד מהנדסים. כיום האוניברסיטאות אינן יכולות לספק את מספר המהנדסים שעוזבים בכל שנה את שוק העבודה. בוא נזכור שמהנדסי העלייה הרוסית כבר נמצאים בגיל פרישה, והחוסר הזה לא מתמלא. ישראל חייבת להשקיע כמדינה במשאב האנושי בעניין הזה. ומעבר לכך יש בישראל כוח אדם לא מנוצל — שילוב חרדים וערבים בענף האלקטרוניקה הוא פתרון כלכלי וחברתי מצויין. את זה יכולה לעשות רק ממשלה, לא החברות לבד”.
זה נכון, אבל אין ספק שזה תהליך יחסית ארוך, תכנית חומש ואולי אפילו יותר מכך. מה בינתיים צריך לעשות מבחינת הרגולציה כדי להגביר את הפעילות של ענף האלקטרוניקה?
“בלשון ציורית הייתי מתאר זאת כתקופת “פלאטו”. כלומר תקופה שבה השוק והענף לא בקו עלייה אלא בקו רציף ומתון של פעילות. בתקופה כזאת כל חברה חייבת למכור יותר כדי לשרוד, וכדי למכור ולשמור על נפח פעילות חייבים לפתח שווקים חדשים. בעניין זה אנחנו נתקלים בהרבה חסמים. אירופה למשל, בשל המשבר הכלכלי קונה בתוך עצמה, זה זול יותר מבחינת מיסוי וזמין. זוהי התמונה בגדול גם בסין ובארצות הברית. אנחנו בישראל בעניין זה דומים לאי, ולכן רק מדיניות כלכלית מקלה, עם שער דולר סביר, יכולים לשמור על הענף הזה דומיננטי”.
אחת הנקודות שעולה היא מדיניות האקזיטים. כלומר בישראל יש הרבה חברות סטארט אפ שנמכרות ולמעשה עוזבות את ישראל. האם ניתן להתגבר על זה?
“כן. במדיניות כלכלית נכונה של עידוד השקעה. כיום כ-40% מעובדי ענף האלקטרוניקה והתוכנה עובדים בחברות בינלאומיות שנמצאות כאן. חסר כאן החלק של התעשייה הישראלית. תהליך כזה רק מדינה יכולה להניע בצורה אפקטיבית על ידי רגולציה והשקעה כספית גדולה מקרנות הפנסיה. התשתית האנושית קיימת. עצם ההגעה של חברות בינלאומיות מוכיחה שיש בישראל בסיס טוב לפעילות. בנוסף הנוכחות של החברות האלה מציבה סטנדרטים ואיכות ברמה בינלאומית שכולנו יוצאים נשכרים מכך.
כשאתה מדבר על ענף שנמצא בשלב של “פלאטו”, ענף שמחפש כיוונים חדשים, חברות שצריכות לפתוח שווקים נוספים כדי לשרוד, זו תמונה מעט עגומה?
“ענף ההיי-טק ימשיך לגדול בוודאות! בעולם ובישראל. אנחנו נמצאים בסך הכל במעין נקודת בחינה של הכיוונים החדשים שיהוו את דור ההמשך לפריצות הדרך הגדולות אשר ראינו ב-20-30 שנים האחרונות, כגון, שוק התקשורת שוק הסלולר וכד’. לדעתי השווקים אשר עשויים לפרוץ קדימה הם אלקטרוניקה בשוק הרכב עם דגש על תחום הבטיחות, אלקטרוניקה לתחום התעשייתי והתחום הרפואי. ישראל יכולה להוות שחקן חשוב בכל אחד משלושת התחומים”.
