זהו סיפור של צמיחה מלמטה ועד למעלה. כזה שהתחיל דווקא מהצד של המהנדסים ועבר לצד המסחרי. הוא עלה למעלה עד שהפך למנכ”ל אחת החברות הרציניות והמצליחות שנולדו בישראל ונמצאת באזור כבר יותר מארבעים שנה – חברת רד של האחים זיסאפל. אודי קשקש, מנכ”ל רד, עבד במשך שנים כמהנדס תוכנה בחברות תקשורת טכנולוגיות גדולות ואז עבר צד: לפיתוח העסקי והמכירות. הוא היה סמנכ”ל מכירות בסרגון בארה”ב, משם עבר לרד וניהל את משרדי רד בארה”ב, ולבסוף חזר למנכל את החברה בישראל.
כשהיית קטן, חשבת שתהיה מנכ”ל?
החלום שלי היה להיות גיטריסט בכוורת. עד היום אני מקווה שאולי זה ייצא לפועל, אבל החלום אולי קצת נגנז. כשיש זמן אני מנגן בגיטרה ובעבר הרחוק יצא לי לשלב את התחביב הזה גם עם המקצוע. חייתי אז שנים בארה”ב והיה לי שם הרכב מוזיקלי. גיליתי שאמנים ישראלים שמגיעים לחו”ל לא תמיד יכולים להביא את כל הלהקה איתם וסיפקתי, עם חברים, שירות שמצמיד נגנים מקומיים למוסיקאים שמגיעים מישראל. ככה גם מצאתי את עצמי מנגן בניו יורק עם מיקי גבריאלוב, עם שוטי הנבואה ועוד רבים אחרים…
בצבא הייתי קצין סיור וכשהשתחררתי רציתי להיות מדריך ג’יפים. אבל לאט לאט הבנתי, שאם אני רוצה להרוויח כסף אני צריך לעשות עוד ׳משהו׳. חבר אמר לי שהוא לקח קורס באוניברסיטה הפתוחה במדעי המחשב והחלטתי לנסות קורס או שניים. ראיתי שזה מעניין ולקחתי עוד קורסים וככה תוך חמישה סמסטרים, בשנת 2000, גמרתי את התואר, מצאתי עבודה בחברה נחשבת ונכנסתי רשמית לעולם מדעי המחשב והטכנולוגיה.
תמונה: מימין: יהודה זיסאפל, משמאל: אודי קשקש בחגיגות 40 שנה לרד. קרדיט: יובל יוסף
איזו חברה זו הייתה?
סי-ברידג’, שפיתחה נתבים ומתגים. ישראל אולי חזקה היום בתחומי ה- תוכנה וווב-אפ – אבל ההייטק הישראלי התחיל מחומרה – מתקשורת, ראוטרים וכדומה. לא היו פה יותר מדי מפתחי אפליקציות בזמנו.
התשתית שעליה מנוהלת התקשורת הגלובלית, פעם היה מדובר בנתבים גדולים, קופסאות גדולות, המון חומרה. היום זה הרבה יותר תוכנה, הרבה יותר ענן, הרבה יותר ML, הרבה יותר AI, אבל המטרה היא אותה מטרה: לספק תשתית תקשורת שהיום כל אחד צריך כדי להתחבר לעולם הרחב.
לאנשים פחות טכניים – מה זה אומר ״תקשורת״? מה זה אומר מבחינתך?
המחשב של כולנו מחובר לאינטרנט. כולנו רואים סרטוני יוטיוב, כולנו מחוברים לזירה החברתית – והכל צריך להיות מקושר איפשהו. כל הדאטה-בייסים, הדאטה-סנטרים, היוזרים – כולם צריכים להיות מחוברים. החיבוריות היום צריכה לעבוד בקצבים ממש מטורפים לעומת העבר – והצורך רק הולך וגדל. עם הזמן, התקשורת ששירתה אנשים גם החלה לשרת צרכי חיבוריות בין ׳דברים׳. למשל: הרמזור שמתקשר עם המכונית, פח הזבל שמתקשר עם המשאית, חיישנים שפרוסים בכל מיני מקומות ובהרבה מאוד תשתיות מבתי חולים ועד שדות תעופה ותחנות רכבת. יש הרבה יותר ׳דברים׳ מאנשים. יש בעולם בערך 8 מיליארד איש. עד 2030, באינטרנט של הדברים יהיו 30 מיליארד ׳אמצעים׳, או התקנים, מחוברים. כל זה צריך תשתית תקשורת מטורפת, כשהכל מנוטר, מהיר ומאובטח.
אז אתם סוג של ״בזק״?
לא, אנחנו מפתחים מוצרים בהם משתמשים ספקי תקשורת שונים. בזק זו אחת מהן, בארה”ב מדובר בחברות כמו AT&T או ורייזון, באירופה דויטשה טלקום וכו’. החברות האלה ודומותיהן לוקחות את הטכנולוגיות החדשניות שלנו ו׳מניחים׳ אותן ב׳צמתים׳ חשובים, כשהיום הרבה מהן נמצאות בענן. לדוגמה: כשאתה עובד במשרד, או בבית, אתה צריך שהתקשורת תעבוד ותהיה מאובטחת, ואם משהו נופל בדרך אתה, כמשתמש, לא רוצה להרגיש את זה. גם שם אנו מעורבים, אבל המקומות המאתגרים יותר עבורנו הן תחומי התשתיות הקריטיות. לכל מדינה יש תשתיות שונות, וחלקן הן תשתיות קריטיות שתמיד חייבות לעבוד – חברת החשמל היא תעשייה קריטית, כי אם תהיה שם נפילה, זה לא רק שיהיה להרבה מאוד אנשים ׳לא נוח׳, זה יכול להיות מסוכן. כך גם תשתיות בטחוניות, שדות תעופה וכו’ – כולם חייבים תמיד לעבוד. אין ארגון מהסוג הזה בלי תקשורת. היות ואלה גם נקודות מועדות להתקפה ממדינות אויב ומהאקרים – זה המקום הראשון שצריך להגן עליו. כשבונים ארכיטקטורה של תוכנה, היא חייבת להיבנות כך שהתשתית תמיד תעבוד. אין דבר כזה “הפייסבוק נפל” – זה חייב לעבוד ולעמוד בכל האיומים שאתה מכיר וגם אלה שלא. זה דורש גם הרבה עדכונים.
SecFlow-2 ruggedized Ethernet switch router. קרדיט: רד
נשמע כמו אחריות גדולה…
נכון. ואנחנו עומדים יפה במשימה החשובה הזו. רד היא חברה שקיימת מעל ארבעים שנה על כל מה שמשתמע מכך, אבל פועלת עם לב של סטארט-אפ חדשני. יהודה וזוהר זיסאפל התחילו את החברה כשאני הייתי בגן בכלל. כיום את הפריסה של החברה רואים כמעט בכל פינה בעולם, לא רק בחברות כמו בזק וסלקום, אלא גם במקומות דוגמת שדות תעופה. מדובר בהמון אחריות. אם אתה נוסע ברכבת התחתית בניו יורק, אתה נסמך על תשתית של רד. אם אתה משתמש בסמארטפון בעולם, יש סיכוי גבוה שאתה משתמש בטכנולוגיה של רד. התעשיות הבטחוניות, חברת החשמל וכו’. ואני יכול לומר בבטחון רב שאנו עומדים יפה מאוד בכובד המשימה החשובה הזו.
הישראלים מצטיירים תמיד כטובים ביזמות וחדשנות ואולי פחות בתקנים ורגולציה. איך מסתדרים עם זה?
רד באמת ייחודית בנוף הטכנולוגי העולמי. כמה חברות מאלה שהוקמו פה סביב שנות ה-80 עדיין קיימות? לא הרבה. רובן או שנעלמו מהנוף או נמכרו. רד, כאסטרטגיה, רצתה להיות חברה ישראלית שתפעל בארץ. היו לנו המון הצעות מפתות לאיחוד או קנייה, ואנחנו עדיין כאן, כחלק מראייה מאד ציונית. את המושג סקייל-אפ ניישן רד הבינה כבר לפני ארבעים שנה. היה ברור למייסדים וגם לי כיום שרד צריכה להיות פה ולגדול מכאן. במחקר שנערך באוניברסיטת ת”א לפני כמה שנים רצו לבדוק מאיפה מגיע כל הגנום הזה של ההייטק, החדשנות והיזמות. הם רצו לרדת לשורש העניין. המחקר הגיע לחמש נקודות אינקובציה, ביניהן הצבא, למשל. אבל האינקובטור הכי גדול היה רד. מעל מאה חברות צמחו מתוכה, גם כחברות בנות, אבל גם כל מיני אנשים שגדלו ברד שהלכו ופתחו סטארט-אפים משלהם. אנשים רבים שאני פוגש היום – מנהלים, אנשים בהייטק וכו’ אומרים שהם התחילו ברד. אני שמח לראות היום שהרבה חברות לא רק חושבות על אקזיט מיידי, ובאמת רוצות להקים פה חברות עם נוכחות.
איזה מסלול עברת לאורך השנים ומה השתנה אצלך?
התחלתי את הקריירה, כאמור, בתור מהנדס תוכנה. מהר מאד הבנתי שהדבר הכי חשוב בחברה כדי שהיא תצמח הוא החדשנות, היזמות ושיטת ה-can-do. היינו חבר’ה אחרי צבא, ומרגישים שהכל קטן עלינו ומרגישים שאנחנו יכולים לעשות הכל. זה מצחיק במבט לאחור, אבל צריך להעז ולהאמין.
הייתי בהרבה פגישות עם אנשי מכירות כדי להסביר את המוצר, והבנתי שאני עושה עבודה לא פחות טובה. הייתי אז חלק מחברת נוקיה, ארגון מאד גדול, והיתרון היה שהיו לי המון אופציות. החלטתי לעשות שני מעברים. אחד, עברתי לתחום המכירות. והשני, לעבור לארה”ב. המנכ”ל שלי שמע את זה ואמר שנפלתי על הראש – אתה מתקדם פה מאד יפה בהנדסת תוכנה, מה אתה עושה? למה לך לעבור לא רק למכירות אלא לארה”ב? על מה תדבר איתם, על בייסבול? אבל אמרתי שאני אסתדר. עברתי עם המשפחה שלי לארה”ב. התכוונו להיות שם שנתיים-שלוש, לא חשבנו שזה יהיה יותר מזה. אבל לקח לנו בסוף 14 שנה לחזור, בעיקר בשביל הילדים.
נוקיה אז הייתה מורכבת משתי יחידות גדולות – סלולר ותשתיות. אני הייתי בחטיבת התשתיות וזה היה בי”ס מצוין ללמוד איך עושים עסקים בארה”ב ובכלל. שם כמו נוקיה פותח לך הרבה דלתות ואת הלקוחות הכי גדולים. אתה מבין את התרבות האמריקאית וגם האירופאית. בו בזמן, גם היה לי ברור שאני יכול ללמוד הרבה, אבל לא להישאר. יש הרבה פוליטיקה, וקשה להזיז דברים. אז הבנתי שאני צריך ללכת למקום אחר, ועברתי לחברה אחרת – סרגון – שם הדי אן איי היה יותר מוכר אפילו שזה היה בארה”ב.
בפיתוח ניהלתי אנשים מהמון מדינות שונות, וכשרציתי לעשות את השינוי רציתי לעשות אותו בהתחלה מלמטה. זה שונה לחלוטין – צריך להתחיל ללמוד את החומר, לדבר עם לקוחות… עשיתי את זה בלי לכוון באמת להיות מנכ”ל בסוף, אבל זה התגלגל ככה. בסוף האופי, הדרייב הפנימי, הוביל אותי לשם. ניהלתי צוות מכירות, ואז ארגון יותר גדול וכו’ – הכל מגיע בסוף מאותו דבר, מהפוקוס, מהרצון לראות איך לעשות משהו.
RAD-IPmux-155L-Pseudowire Access Gateaway. קרדיט: רד
היו מיומנויות שהיו לך בפיתוח שעזרו לך במכירות?
כן, בטח! בתחום שלנו, אתה נפגש עם מהנדסים, והם אלה שקונים בסוף את הטכנולוגיה שצריכה להיות טובה בהרבה ממה שיש להם עכשיו. מישהו שמבין את החומר ויכול לענות על שאלות על איך כל דבר עובד ולמה הוא יותר טוב, צריך גם לשמוע מה הלקוח צריך, מה הפתרונות האחרים בשוק ולהבין אותם טוב. גם כיום, אחד הדברים שאני אוהב בתפקיד המנכ”ל, זה הטכנולוגיה. אני יושב עם המהנדסים שלנו על רעיונות חדשים וזה מה שמושך אותי.
מה בחברת רד נתן לך להצליח ולצמוח עד למעלה?
בכל חברות הקבוצה ובטח ברד עצמה יש איזשהו די אן איי ייחודי שעדיין עובד בחברה שקיימת מעל ארבעים שנה. יהודה וזוהר הם מאבות ההייטק הישראלי, והחדשנות, היזמות, הציונות, היושרה המקצועית הם עדיין הדברים שמובילים אותנו. החברה נשארה מאד משפחתית. אין מניירות, כולם אומרים לכולם מה הם חושבים. הדלת תמיד פתוחה ואפשר לדבר עם כולם על הכל. יזמות וטכנולוגיה מגיעים גם ממקומות מאד לא צפויים – לא רק ממהנדסי המוצר.
יהודה וזוהר עדיין מאד מעורבים?
מאד! הם יודעים מה קורה ואני לומד מהם המון. כמנכ”ל, זה כאילו סטיב ג’ובס וביל גייטס מייעצים לך. הכי טובים שיש.
מה זה אומר להיות מנכ”ל ביומיום? תן דוגמה.
אני דוגל ב”בוא תגיד מה, לא איך”. כשאנחנו רוצים להיכנס לתחום חדש, להתחיל פרויקט גדול וכו’, ש לנו צוות חדשנות, הסיירת שלנו – שאין לה גבולות. אנחנו בהנהלה רוצים לשמוע את כל הרעיונות, הכי טיפשיים והכי חכמים. מנסים ובודקים בלי להטיל חסמים, רק מכוונים. משם הדברים הכי טובים צומחים.
אתה מדבר על לתת אוטונומיה – אבל, יש גם הנהלה שאומרת מה רוצים ומגבלות משאבים
ברור שהכל צריך להיות מבוקר, ובסוף אנו צריכים לשרת לקוחות. במקרים רבים, אנחנו כישראלים חושבים שמה שהמצאנו ישנה את העולם. יש להם גם לפעמים הרעיון מעולה, אבל, אם לא קונים אותו זה לא מספיק טוב… צריך להבין את העולם שבו אתה חי. היתרון של רד הוא שיש לנו לקוחות גדולים בכל העולם, ואנחנו ׳מבשלים׳ רעיונות גם איתם. ברור גם שמאד חשוב שיהיה היגוי נכון, אסטרטגיה מובנית.
אותנו מאוד מלהיב כשבאים אלינו עם רעיונות. בלי רעיונות וחשיבה קדימה אי אפשר לצמוח ובלי חדשנות מה הסיכוי שרד הייתה לא רק שורדת מעל ארבעים שנה אלא גם צומחת?
וברור שלעובדים יש חלק מאוד משמעותי בתהליכים הללו.
אני חושב שהסוד הוא פתיחות ואמון בין העובדים לבין ההנהלה. בכל הרמות. חולקים עם כולם את מצב החברה, מראים את היעדים ואם העובדים לא איתך, שום דבר לא יכול לקרות. כיום אנו במהלך מהיר של קידום חדשנות לאחר שהוכחנו את היעילות של הפתרונות שלנו ואנחנו עכשיו במהלך גיוס אינטנסיבי של אנשים מוכשרים שייקחו חלק בפעילות. מכאן אנחנו גם צריכים לראות איך אנחנו צומחים עוד ועוד.
תמונה: קשקש בימיו בארהב כנגן מלווה קרדיט: צילום פרטי
היו לא מעט משברים בשנים האחרונות. איך מתמודדים איתם? במיוחד מול הדור הצעיר יותר של המועסקים?
נכון,. כמו בקבוצת כדורגל, ליברפול נניח, השחקנים אמנם מתחלפים עם השנים, אבל הקוד מקור של הקבוצה נשאר. כך גם אצלנו – זה דור אחר, אבל הדי אן איי נשאר. המטרה שלנו היא שהאנשים שבאים לעבוד ברד יפגינו יצירתיות, עבודת צוות, חדשנות וכו’. ככה משמרים את התשתית של החברה במשך דורות. אם משכילים לבנות מראש את התשתית הזו ואת הזדהות של כל עובד ועובדת עם הארגון – זה מתכון לניצחון.
הזדהות כזו לא נוצרת סתם – כולם צריכים לדעת שיש להם את היכולת להשפיע. כל ארוחת צהריים אצלי היא פגישה. כל עובד יכול להיכנס ולדבר איתי וגם אני הולך אליהם. הרבה מהרעיונות החדשניים שלנו מגיעים בכלל מאיזה טיול במסדרון ולאו דווקא מאיזו ישיבה שעשינו. לכן חשוב לנו שיהיה שילוב גם של עבודה מהבית וגם במשרד, כי העלאת רעיונות וחשיבה עליהם מגיעה מפינות הקפה, ארוחות הצהריים, משחק פינג פונג במשרד וכו’. בנינו את הארגון בצורה שהאנשים מעורבים ויודעים שכל מה שמסביב להם – הוא בעצם שלהם.
2022 המשיכה את הטרנד של 2021 – התחילה מדהים, כל ההייטק בצמיחה מטורפת לא משנה מה קורה בעולם, ואז פתאום מגיעים לאמצע השנה ויש נפילה. בעיות בשרשראות אספקה, מלחמות וכו’. איך מנווטים בתוך הסערות האלה בתור מי שנמצא בעין הסערה?
נתחיל מהסוף. שנת 2022 מחקה חברות, ורד הייתה בסיכון כמו חברות אחרות. אני שמח וגאה ש-2022 הייתה שנת שיא עבורנו, של כל הזמנים. אני מאמין בזה שכל משבר הוא הזדמנות, וניצלנו את המשבר שאיים עלינו מאד ולא רק החזקנו את הראש מעל המים, רכבנו על הגל. זרענו זרעים שעוזרים לנו עכשיו לתוך 2023 ואפילו 2024. יש בזה המון לקיחות סיכונים וצריך לנהל את המשבר. למשל, משבר הרכיבים. כולם עובדים עם תוכנה, אבל הכל בסופו של דבר רץ על מעבדים, על חומרה.
בגלל הקורונה והחזרה המהירה למשרדים, פתאום כולם צורכים מחשבים, מכוניות, מקררים, תקשורת וכו’. גם מלחמת הסחר בין ארה”ב לבין סין שתרמה למחסור אדיר בשוק השפיעה כאן. מי שרצה לקנות רכב ראה שזה קשה כי החיישן של מצלמת הרוורס לא במלאי, או מיליון ואחד רכיבים שאתה אפילו לא מודע אליהם שפשוט לא קיימים. כמה שחקנים מאד גדולים בשוק, המחזיקים את כל המשאבים האלה – TSMC, סמסונג, אינטל – מצאו את עצמם עם מלאי מאד מצומצם שצריך להחליט לאן לנתב.
במושגים ישראליים, חברה כמו רד היא בינונית או גדולה, אבל בעולם אנחנו יחסית קטנים. אנחנו מהאחרונים בתור בשרשרת הזו, אז מה נעשה? לחברה גדולה יש גם קו אשראי יותר גדול או אפילו את היכולת לקנות את המפעל. היתרון שלנו הוא שידענו להסתכל קדימה.
לפני המשבר היו סימנים שהיוו עבורנו אינדיקציה למה שיקרה. קודם כל, החלטנו להצטייד מראש. לקחנו סיכון, הכנסנו יד לכיס וקנינו. מעבר לכך, נכנסנו לתהליך של עיצוב המוצרים הקיימים מרכיבים שכן אפשר להשיג, וכמובן התמקדנו בדברים הכי קריטיים. אם מקבילים ל-Apple למשל, הרי המצאנו כאן את המקבילות של אייפון 11 ו-12 כדי שיהיה מה להוציא לשוק.
חברות פיתוח תמיד מסתכלות על הדור הבא, אבל, אנו עצרנו ואמרנו שאם לא יהיה את המוצר הנוכחי, לא יהיה את המוצר הבא. עצרנו בין לילה את כל התוכניות שלנו ונתנו לאנשים משימות חדשות. תפעול, שיווק וכו’ היו צריכים כולם לעבוד יחד, לראות מה יש במצאי ולהתגבר על המצב. בנוסף, אנחנו מייצרים את הטכנולוגיה שלנו בעצמנו. הרבה חברות קונות רכיבי מדף, אבל אנחנו מפתחים את הצ’יפים שלנו בעצמנו ומייצרים את מוצרי החומרה במפעל שלנו בירושלים. הבנו כבר מזמן שכדי להתחרות בענקים, חייבים להביא משהו ׳מיוחד׳. כך, רוב היצרנים מייצרים אצל קבלני משנה במזרח, למשל בסין – ושם במהלך הקורונה הכל נסגר לגמרי, ולא הייתה שום אספקה. אבל אנחנו המשכנו לעבוד בקצב מלא בירושלים. המכונות עבדו, הטכנולוגיה עבדה. החדשנות תקתקה. ככה יצא שהיינו ייחודיים. לקחנו סיכונים, עשינו עבודת צוות מאומצת וכיום רואים את הפתרונות שלנו פרוסים על פני הגלובוס.
ניתן גם להאזין לראיון המלא ב״פודקאסט עם פופקורן״ (לינק מצורף).
