מאת: אמיר בר שלום. בוסטון חגגה בתחילת חודש מאי. את הפארק המרכזי של העיר הציפו אלפים, וכל זה לא בגלל ההעפלה של הסלטיקס לגמר האן בי איי. מי שהגיע לעיר היו המארינס האמריקנים שבחרו לחגוג את שבוע המארינס בעיר הכי אקדמית בארצות הברית. לא בכל יום מתעורר הבוסטוני הממוצע ומבעד לחלון רואה את מסוקי הקרב של המארינס, השריוניות וההאמרים המאובקים שהגיעו זה עתה מרחובות בגדד. אבל האמריקנים כמו האמריקנים, פטריוטיות היא מעל הכול, ולכן לאף אחד לא הפריע לעשות את הריצה היומית שלו בין כלי משחית ומחלקות מארינס שהתעוררו להתעמלות בוקר במרכז בוסטון…
אל תוך ההמולה הזו נחתו גם קומץ עיתונאים ישראלים שהגיעו לטוס לראשונה באחד מכלי הטייס המתקדמים בעולם, מסוק-מטוס V-22. הכלי הזה שפותח במשך שני עשורים על ידי חברת בואינג האמריקנית, נמצא כרגע בשירות מבצעי בשתי החזיתות העיקריות של צבא ארצות הברית, אפגניסטן ועיראק.
“אסור לחשוב על הכלי הזה כמסוק”, אומר לנו לוטנט ג’נרל ג’ף הוגאן, מפקד טייסת “האבירים השחורים”, שפרסה במיוחד לקראת יום המארינס בבסיס האנטסקום, הסמוך לבוסטון. “צריך לחשוב על הכלי הזה כמטוס בעל יכולת נחיתה ורטיקאלית. רק כאשר חושבים עליו כמטוס אפשר למצות את הפוטנציאל באופן מרבי”.
ה V-22, הוא רעיון שהחל כבר באמצע שנות החמישים. לפתח מטוס שבו שני הרוטורים משנים זווית כדי לאפשר נחיתה אנכית כמסוק וטיסה כמטוס לכל דבר. הצורך הזה התחדד מאד אחרי ניסיון החילוץ הכושל של השבויים בשגרירות ארצות הברית בטהרן. אז התנגשו במדבר האירני מטוס ומסוק, בשעת המראה משדה תעופה מאולתר. “הבנו שצריך כלי חדש נושא גייסות, מהיר וגמיש מבחינת יכולות”, אומרים אנשי המארינס. הפרויקט הנוכחי של Bell Helicopter, ו- Boeing Helicopters החל ב-1983. שש שנים אחר כך ה “Osprey“, עיט הדגים, ביצע את טיסת המבחן הראשונה שלו. אלא שהדרך למבצעיות הייתה רחוקה מאד, ובדרך אירעו שתי התרסקויות, עד שהמטוס הוכרז מבצעי ב-2000. המארינס ופיקוד הכוחות המיוחדים היו הראשונים שקיבלו אותו, מאז הוא מבצעי באפגניסטן ועיראק. חיל האוויר האמריקני הכניס את ה“Osprey“ לשירות ב-2006, והצבא האמריקני ה-ARMY, בשנה שעברה. עד כה סופקו לכל זרועות הצבא האמריקני 112 מטוסים, ועוד 167 נמצאים כרגע בייצור, עד 2024 יסופקו כל 452 המטוסים שהוזמנו במסגרת התכנית שאישר משרד ההגנה האמריקני. מלבד ארצות הברית אף מדינה עדיין לא רכשה את המטוס הזה, למרות שטייסי חיל האוויר הישראלי כבר טסו עליו מספר פעמים. כרגע ישראל לא מתעניינת בפרויקט, (מחירו של כל מסוק 85 מיליוני דולרים), ותעיד על כך העובדה שחיל האוויר נכנס לפרויקט הארכת חיים של היסעור הוותיק – “יסעור 2025“.
“נכון שהיו קשיים בתחילת הדרך”, אומר מפקד הטייסת ג’ף הוגאן, “אבל כיום אחרי עשור בשירות מבצעי שהוכיח את עצמו, אני יכול לומר לכם שכוחות הקרקע של המארינס אינם יכולים בלי היכולת של ה-Osprey. האפשרות להגיע במהירות לנקודה, לנחות באופן מדויק ושקט, פותח בפני המארינס קשת רחבה של אפשרויות פעולה. לדוגמא, באחד המקרים הגיע מודיעין בזמן אמת שהצריך אותנו לפעול מהר על ידי כוחות קרקע, ורק ה“Osprey“, יכול היה לספק את היכולת הזו במהירות הטיסה שלו, נכון גם מסוקי CH – 53 (שמוכר בחיל האוויר כמסוק היסעור), נמצאים אצלנו בשימוש, להם היה לוקח פי 3 זמן טיסה להגיע ליעד, מבחינת המארינס זה משמעותי, האויב יכול היה לצבור כוח, ולא בטוח שהיעד היה נשאר במקום אחרי כל כך הרבה זמן. או לחילופין, תחשבו על האפשרות שיש לנו להגיע מהר לטייס שנטש, שם הזמן הוא קריטי “.
בדיוק בהקשר הזה כתב הפרשן הצבאי של עיתון “הארץ”, אמיר אורן ב-2008, “לא מדובר בעניין זול. מחיר כל אחד מששת הכלים בטייסת הכוחות המיוחדים כ-85 מיליון דולר, כנראה מעבר להישג ידו של צה”ל. אבל אילו היה לחיל האוויר כלי כזה ביום צניחתו של רון ארד בלבנון, תג המחיר היה הופך אולי לעניין זניח”.
טייסת “BLACK KINGHITS“ שבה התארחנו שבה בחודש ינואר האחרון מפריסה מבצעית באפגניסטן, שם נטלה חלק במבצעיים הקרקעיים של המארינס נגד הטליבאן, באזור ההררי שבגבול אפגניסטן – פקיסטאן. מיד אחרי ההגעה הוקפצה הטייסת להאיטי, כדי להעביר את המארינס שסייעו בפינוי התושבים. על השימוש ב “Osprey“, הוחלט בפנטגון אחרי שמסלולי הנחיתה בהאיטי ניזוקו קשות, ומסוקים היו צריכים לבצע מספר תדלוקים בדרך מארצות הברית לאי הפגוע. ה “Osprey“, במקרה הזה לא נזקק כלל לתדלוק. אגב, מקור נוסף לגאוותם של טייסי ה“Osprey“, היא הטסתו של הנשיא אובמה ב 2007, (אז רק כמועמד לנשיאות…) לסיור כריסמס עם הכוחות האמריקנים בעיראק.
בוסטון ממבט ציפור
אחרי פגישה קצרה עם הטייסים, הובלנו אחר כבוד למסלולי הנחיתה ושם חיכה לנו מסוק עם מנועים רועמים.
הכניסה למסוק מזכירה מאד את הכניסה למסוק היסעור הישראלי. כבש אחורי שנפתח, ושתי שורות של מושבים. למזלי התיישבתי במקום האחרון, קרוב מאד לכבש האחורי שלמרבה ההפתעה נותר פתוח לכל אורך הטיסה, שכללה “בז”, טיסה נמוכה מאד, מעל דאון טאון בוסטון, כשלמטה עומדים מאות מריעים מאות מתושבי בוסטון. חווית הטיסה ב“Osprey“, מלמדת משהו על היכולת שלו. מיד אחרי ההמראה כמסוק, המטוס מרחף במשך כעשר שניות באוויר, ובשלב הזה הלהבים מתהפכים ממצב אנכי לאופקי, הריחוף הזה מורגש היטב ברעידות קלות של המטוס ומיד אחר כך, עם התייצבות המנועים למצב אופקי, צבירת מהירות מרשימה. דמיינו לעצמכם טיסה לאילת עם דלת פתוחה… זו פחות או יותר ההרגשה.
“אחת מנקודות המפתח בשדה הקרב המודרני היא מה שהרופאים מכנים “שעת הזהב”, מספר לוטנט ג’ו רמירז, טייס צעיר בטייסת “BLACK KINGHITS“. “הטיפול שפצוע מקבל במהלך השעה הראשונה, הוא הקריטי ביותר עבורו, כל שכן כאשר מדובר בפציעה חמורה. עם “Osprey“, הסיכוי של פצוע כזה לשרוד גדולים הרבה יותר. אני יכול לנחות בכל תנאי מזג אוויר על כל משטח, ולהגיע פי שלוש יותר מהר לבית חולים. היו לנו בטייסת כבר כמה חילוצים כאלה, שללא היכולת של ה“Osprey“, לא בטוח שהפצוע היה איתנו היום. מעבר לכך העובדה שהכלי הזה טס כמטוס ללא רעידות, מאפשרת לצוות הרפואי תנאי עבודה טובים יותר”.
לקראת הפרישה באפגניסטן צוידו מסוקי “Osprey“ במקלעים מסוגים שונים, כאשר המפעיל יושב בתוך המסוק ורוכש את המטרה דרך מסך טלוויזיה. מה שלא מצריך אותו להיות חשוף לירי, ולהפעיל את המקלע מתוך החלק המוגן של המסוק. לצד שני הטייסים נמצאים באופן קבוע שני מכונאים מוטסים. תא הטייס דיגיטאלי באופן מלא – glass cockpit, מה שמאפשר לטייסים לקבל על הצג המרכזי רק את האינפורמציה הרלוונטית למשימה. מי שהיה לאחרונה בתא טייס של מסוק יסעור יכול לבקלות לעשות את ההבחנה בין מסכי LED לעשרות שעונים…
לקראת הנחיתה בבסיס האנטסקום, נתבקשנו לפנות במהירות את המסוק-מטוס כדי לאפשר לעמיתנו האמריקנים להספיק לטיסת ההיכרות שלהם. הפגישה זהו אפשרה לנו לקבל פרספקטיבה על איך הם רואים את יכולות המטוס הזה.
“460 ק”מ בשעה, זה בדיוק שלוש שעות מבוסטון לשיקגו”, הכריז אחד מכתבי הטלוויזיה האמריקניים, “וזה עוד מאפשר לנחות במרכז העיר”, הוסיף אחר בעוד אנחנו מחשבים כמה זמן יטוס ה“Osprey“ מישראל לאיראן…עניין של פרספקטיבה.
