ישראל פרקר www.wines-israel.co.il
לפני מספר שבועות צלצל הטלפון שלי וציפתה לי בו הפתעה. הדובר מברטיסלבה הזמין אותי להשתתף בתחרות היין הבינלאומית היוקרתית Concours Mondial de Bruxelles כבעל אתר יינות ישראל, ולהיות בין 320 השופטים בתחרות שיגיעו מכ-40 מדינות.
כמובן שעניתי להזמנה בחיוב והפכתי לנציג מדינת ישראל וכאורח מארגני התחרות ומועצת התיירות הסלובקית, שמטרתה הייתה גם להציג את ייצור היין הסלובקי, מאכלים אופיינים סלובקיים, וכן מגמות חדשות בתרבות היין והכרמים בסלובקיה.
8200 יינות הגיעו לתחרות מכ-50 מדינות ברחבי העולם
שלושה ימים התכנסנו מדי בוקר באולם ענקי כשבכל צוות טועמים היינו שישה שופטים.
בין השופטים היו סומליים, כתבי יין, בעלי חנויות, סוחרי יין, יצרני יין ועוד.
בשלב הראשון מדי בוקר כיילנו את החיך. כולנו טעמנו אותו יין בטעימה עיוורת וניקדנו אותו בהתאם לטופס מיוחד שקיבלנו. בטופס ניתן ציון למראה, ריח וטעם בחלוקה לסעיפי משנה, דבר שהקל על נתינת הניקוד.
בתום הטעימה השוונו את הציונים שנתנו שישתנו בצוות. עמדתי יפה במשימה כל בוקר. הציון שנתתי היה קרוב לממוצע הציונים שנתנו שאר חברי הצוות.
במשך ארבע השעות הבאות, מדי בוקר, טעמנו כל אחד 50 יינות, סה”כ 150 יינות בכל התחרות.
טעמתי יינות מבעבעים, רוזה, לבנים ואדומים. בפה היה שלל רב של טעמים ובאף מגוון ריחות.
מעניין, מעניין מאוד היה תהליך הטעימה והניקוד, והתחרות עצמה.
את היינות מזגו לנו כ-250 סטודנטים וסטודנטיות שנבחרו והוכשרו לאירוע זה. הבקבוקים היו בתוך שקיות אטומות, כך שאי אפשר היה לזהותם.
בחלקם השני של הימים ביקרנו ביקבים מעניינים ברחבי סלובקיה וטעמנו את יינותיהם.
תחרות היין Concours Mondial de Bruxelles היא אחת מחמשת האירועים הגדולים ביותר בלוח השנה הבינלאומי של יצרני יין. תחרות זו נערכת מדי שנה במדינה אירופית אחרת. סלובקיה היא המדינה הראשונה ממזרח אירופה שנבחרה לארח תחרות זו. לפני כן נערכו התחרויות בליסבון, מאסטריכט-הולנד, בורדו, ולנסיה, פלרמו, לוקסמבורג ופורטוגל. המארחת הבאה תהיה בריסל שבבלגיה.
מספר ימים אחרי סיום התחרות פורסמו התוצאות:
2,408 מדליות בסה”כ הוענקו השנה והתוצאות מצביעות על כך שצרפת שמרה על מעמדה כמובילה עם 709 מדליות, ובעקבותיו ספרד 524 מדליות, פורטוגל 288 מדליות, איטליה 276, צ’ילה 109, סלובקיה 60, אוסטרליה 47, שוויץ 45 ודרום אפריקה 40 מדליות.
כמקובל, פחות מאחוז אחד של היינות קיבלו מדליית זהב גרנד. כרגיל, ספרד מובילה בקטגוריה יוקרתית זו עם 24 מהמדליות הנחשקות ביותר ואחריה צרפת עם 18 מדליות ופורטוגל עם 9 מדליות. חמישה יינות זכו ב”גביע היין הטוב ביותר” לציון הגבוה ביותר בקטגוריה שלהם:
• Best Sparkling :Champagne RC Lemaire Cuvée Sélect Réserve Brut (Champagne – France)
• Best White : Circe Verdejo 2012
(Rueda – Spain)
• Best Rosé :Château La Gordonne La
Chapelle Gordonne 2012
(Provence – France)
• Best Red :Duvalley Reserva 2010
(Douro – Portugal)
• Best Sweet :Peller Estates Riesling
Icewine 2008 (Ontario – Canada)
עלות ההשתתפות של כל יין בתחרות הייתה 150 יורו
ציער אותי לראות שאפילו יין אחד מבין 8200 היינות שהשתתפו בתחרות לא הגיע מיקב ישראלי. באתר האינטרנט של התחרות, ולמאות הכתבים שסיקרו את האירוע ניתנה רשימה של כ-50 מדינות שמשם הגיעו היינות. ישראל לא הופיעה ברשימה. אנשי היקבים שלנו טוענים שזה לא אפקטיבי…
שוחחתי עם שופטים רבים בנושא יינות ישראל, כשלקחתי לעצמי את המשימה להביא את דבר יינות ישראל לכמה שיותר משתתפים בטעימות, שכולם הגיעו מענף היין, כמובן.
התברר לי שרבים מהם לא ידעו בכלל שמייצרים יינות בישראל ואלה שכבר הראו ידע קטן בנושא דיברו איתי רק על יינות כשרים במין זלזול, כיאה ליחס ליינות נחותים. היה אחד שגם שאל אותי אם רוב תושבי ישראל הולכים עם פאות. כל זה כתוצאה מהסברה לקויה כמובן בחו”ל.
בסיוריי ביקבים, שהיה בהם ציוד לייצור יין מאוד חדיש ומתקדם, ראיתי עשרות בקבוקי יין שנמכרו במחיר ממוצע של 5 יורו. ביקב אחד אף הוצבו מיכלי נירוסטה שמתוכם יצאו ברזים למזיגת יין לבקבוקים אותם מביאים הצרכנים. מחיר ממוצע לליטר של יינות כאלה היה פחות משני יורו. כששאלתי את נציג היקבים מדוע הם מוכרים יינות במחירים נמוכים כאלה ולא מעלים מחירים הם ענו מיד שבמחירים גבוהים יותר היינות לא ימכרו.
חזרתי לארץ עם שתי תובנות עיקריות.
1. עד שניתן יהיה לקנות בארץ יינות ישראלים טעימים גם ברמת מחיר של כ-25-30 ש”ח, וניתן יהיה ללגום כוסות יין במסעדות ב-15-20 ש”ח, הצריכה הממוצעת לנפש תישאר כ-5 ליטר בשנה בלבד. מספר שאינו משתנה כבר שנים רבות. למחירים ולסוגי היינות שימזגו לכוסות אחראים אנשי היקבים והמסעדות.
2. יש להביא בהקדם ובעקביות לידיעת חובבי היין בעולם גם את העובדה שבישראל מייצרים יינות מצוינים, וכשרות יין לא מעידה שהיין הוא באיכות ירודה. בזה אני עוזר, במידע שאני מפיץ בעולם באי מיילים, בשיחות עם אנשי חו”ל ובאתר האינטרנט באנגלית שיזמתי והקמתי – www.wines-israel.com. בעקבות פעולות אלה יש לפתוח באינטרנט ערוץ של מכירות יינות ושליחתם לחו”ל.
אנשים הקשורים לענף היין בארץ צופים לקטסטרופה קרובה לענף. מדברים על הרבה טונות של ענבים שלא ייבצרו בבציר הבא בגלל חוסר דרישה והקטנת כמות ייצור היין בארץ.
לוגמי יין פוטנציאליים רבים בארץ מתלוננים כבר שנים רבות על רמת מחירים גבוהה של יינות ישראל המונעת מהם את קניית היין הישראלי.
אחד מהפתרונות לנושא הוא לדעתי שינוי הקו היצרני של רוב היקבים הבינוניים והקטנים בארץ שמחירי יינותיהם כרגע מאוד גבוהים ולעיתים עולים על 100 ₪ לבקבוק.
אני רוצה להציע להם להתמקד בשנים הקרובות בייצור יינות קלים, נעימים לשתייה, טעימים וללא שימוש בחביות עץ יקרות להכנתם.
יינות אלה יוצעו לצרכנים במחירים אטרקטיביים שיפתו אותם לרכשם וללגמם בהנאה.
מומלץ גם שבתי הספר והקורסים לעשיית היין יתמקדו בעשיית יינות כאלה.
אם יינן היקב מעוניין לייצר גם את יין הדגל לתפארתו של היקב שיבחר לעצמו בלנד או יין זני אחד ולא יותר.
אם יהיה יין זה מוצלח הוא יימכר גם במחירים גבוהים.
כיום, רוב יקבי הבוטיק מציעים את יינותיהם במחירים מגוחכים עד חוצפניים לדעתי. ידוע לי שלרוב יש סיבות למחירים אלה בגלל עלויות ייצור גבוהות לכמות קטנה של יינות, אז מה שנותר הוא לייצר יינות בעלויות קטנות יותר ובמחירים מושכים.
ועוד הצעה לי ליקבים. מכירת יין בתפזורת מתוך מיכלי נירוסטה. יקב תשבי, למשל, מציג יינות במכלים קלים וטעימים כבר מספר שנים במספר מוקדי מכירה בארץ. הלקוח ממלא בבקבוקיו כל כמות שירצה במחירים מוזלים. באירופה יינות כאלה נמכרים במחירים של פחות משני יורו לליטר.
יקבים בעלי אמצעים קטנים יותר יכולים להציג מיכל אחד מקורר ביקב וממנו למזוג את היין למכירה לאורחיהם. היקב יחזיק בקבוקי פלסטיק ריקים עם פקקים מתאימים ובכך ימנע הצורך מהלקוחות להצטייד בבקבוקים מראש.
יש כמובן להדריך את הלקוחות שיינות אלה טובים לשתיה תוך 1-3 ימים ממועד מילוי הבקבוקים ולא נועדים לשימור לזמן ארוך בארון.
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק. ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל www.wines-israel.co.il המתעדכן מדי יום בחדשות יינות ישראל והיקבים.
