ישראל פרקר www.wines-israel.co.il
חוויותיו של שופט, נציג ישראל בתחרות.
לכל אחד יש חלומות וגם לי, כמובן, ואפילו פנטזיות. אני, בדרכי שלי, טורח ואף מצליח להפוך חלק מחלומותיי למציאות, וזה הכיף שבכל העניין.
כשהגעתי בחצות למלון בוורונה שבאיטליה ביום רביעי בחצות הלילה, הזמנתי בלובי השכמה לשש וחצי בבוקר. מחר בבוקר מתחילה תחרות היין היוקרתי, כפרק המקדים לתערוכה הגדולה VINITALY 2014.
ההרפתקה הנהדרת הזו החלה אצלי שבועיים קודם לכן כשבדקתי אי מיילים בלילה בבית המלון בבולגריה בה שהיתי כשופט בתחרות היין הבינלאומית VINITALY 2014.
אי מייל אחד קראתי פעמיים כדי להיות בטוח שאני מבינו כהלכה: “אנחנו מזמינים אותך להיות שופט בתחרות היין הגדולה בוורונה. אנו מקווים מאוד שתוכל להגיע ולהיות חלק מצוות השופטים הנכבד”. אז הגעתי …
המטוס של אליטליה, שהמריא מישראל אחרי הצהריים, נחת בפינה חשוכה בשדה התעופה ברומא. אוטובוס לקח אותנו לטרמינל. דבר ראשון שראיתי שם למעלה הייתה מרצדס מבריקה, אז צילמתי. וזו הייתה התמונה הראשונה שלי באיטליה באותו ביקור, אחת מתוך כ-400, שמרובן נדף ריח של יין, ויין טוב מאוד ברובו. לא שמעתי במטוס שהמריא מהארץ אפילו מילה אחת בעברית. ישבתי בין קבוצת רצים מאיטליה שהשתתפו ונהנו במרתון בירושלים. לדעתם הקנייתי שזכה לקח כדורי מרץ. הייתה במטוס גם קבוצת ברזילאיים גדולה בני הגיל השלישי שגאוותם הייתה תלויה בצורה בולטת על חזם, הדגל הברזילאי. והמהומה הייתה רבה. לא ידעתי שהאיטלקים והברזילאיים כל כך רעשנים וצחקנים. הסתקרנתי להבין את הבדיחות הרבות שכל כך הצחיקו אותם אבל לא הצלחתי לפתור את התעלומה.
הדיילות האיטלקיות היו מאוד יפות, אבל רק מאחור, ולאוכל מגיע ממני ציון מספיק בקושי 5. אני בטוח שעשו אותו בארץ מפני שעל כל פינת מזון הייתה חותמת הכשר אחרת. היה זה אוסף של כשרויות המעטרות אוכל קר ולא טעים, כולל למלח ולפלפל, במטוס האיטלקי.
צחקתי בעת הארוחה הצפופה כמעט בקול, כשראיתי שעל רוב אריזות פריטי האוכל במגש היה מתואר מה שבתוך האריזה רק בשפה העברית, במטוס ש-98% מנוסעיו לא יודעים עברית. למשל: רוטב אלף האיים. קרקרס משיפון. סוכר לבן. חלווה בטעם וניל…. ממש התעללות בנוסעים, לדעתי.
למטוס בטיסת ההמשך לוורונה מרומא רצנו מספר עשרות מטר בגשם שטפטף על ראשינו, על המסלול כשירדנו מהאוטובוס. הטיסה התעכבה כשעה מפני שאובמה המפורסם דפק לנו ברז ונחת באותה שעה ברומא. כל התנועה השתבשה שם בגלל הנשיא האמריקאי שיועציו החליטו שזה היה בדיוק הזמן המתאים עבורו לנחות ברומא. ואם הוא כבר נחת אז מי הם בכלל שאר אזרחי העולם הנחותים?
לילה ראשון בוורונה, אני כבר תחת השמיכה וכמעט מתחיל להתענג (או לא) מהחלומות האמיתיים… מחשבות מציפות את מוחי ואני כבר מצפה בהתרגשות לחוויה שתהיה לי מחר, כשלפי ייכנסו עשרות יינות משובחים ויתערבלו שם היטב לפני שיזרמו למרקקה, בתקווה התמידית שלא ינחתו גם כמה טיפות אדומות על החולצה הצחורה. ובלב התקווה שרק לא ישכחו להעיר אותי בבוקר.
והם לא שכחו. 06:30 בבוקר. הטלפון צילצל. Good Morning.
יום חמישי 9:00 בבוקר. אני יושב בין 105 השופטים שהגיעו לשפוט בתחרות מעשרות מדינות. מסביבי מתעופפות מילים בעשרות שפות בלתי מובנות. כאן השפה האנגלית שתמיד חשבתי שהיא בינלאומית, כמעט ולא מוכרת. נאומי פתיחה באיטלקית עם מתורגמניות צמודות ומתחילים בטעימה. הסברים על תהליכי השיפוט וחשאיות מקור היינות וקדימה לעבודת הטעימה. החלום ארוך הימים מתחיל להתגשם. אני שופט באחת מתחרויות היין היוקרתיות בעולם.
היום החמישי הזה מוגדר בעיניי כאחד מימי השיא בקריירת היין שלי, ב-15 שנים האחרונות. אתחיל דווקא בתשבחות ליין הפרימיטיבו (זינפנדל) המצוין שנמזג לכוסי בארוחת הצהרים.
הייתה פה מעין סגירת מעגל, מפני שבשבועות הראשונים בהם נדבקתי בחיידק היין, לפני כ-15 שנה, הייתי רוכש מדי שבוע רק יינות זינפנדל אהובים ב”דרך היין” שבאור יהודה.
מדוע אחד מימי השיא? בבוקרו של היום הראשון הזה בתחרות VINITALY שמעתי כל פעם מחדש את נקישות צעדי 22 הסומליירים על ריצפת הפרקט כשנכנסו כל 10 דקות בשורה עורפית. שמאל ימין, שמאל ימין. ימינה פנה. קדימה צעד למזוג יין מבקבוקים מכוסים בכעין גרב ל-105 השופטים, הרגשתי שהמיית הצעדים החוזרת בקצב אחיד השתלבה בדפיקות הלב שלי. התרגשתי בעוצמה שלא ניתנת לתיאור במילים. איזה יופי, איזה יחס ליין.
165 יינות טעמתי בארבעת ימי התחרות. 165 פעמים מזגו לי הסומלייה (גם הוא וגם היא), הלבושים בהידור, יין ל-165 כוסות. 100 מטר של צעידה הלך וחזור לכל יין מאולם היינות לשולחן הטעימה ובחזרה. בס”ה 16.5 ק”מ ויותר…
2700 יינות מ-30 מדינות, וגם מישראל משתתפים בתחרות. מעולם לא “זכיתי” (במרכאות מודגשות) לשפוט בתחרות יין בארץ, אבל ניראה לי שהסדר, הארגון והניהול כאן שוברים שיאים. אני כמעט לא שומע אנגלית מסביבי. יש כאן בליל ענק של שפות שהמובילה היא האיטלקית. בקטעי הסבר חשובים קיבלנו אוזניות עם תרגום סימולטני לאנגלית שחס וחלילה לא נחסיר משהו. בכל צוות שיפוט היו 5 אנשים, 2 איטלקים ושלושה ממדינות אחרות. 1 בכל צוות היה עיתונאי (אני הייתי בצוות 10). כל שופט ישב מול שולחן מבודד שבראשו ניצבו 12 כוסות ריקות שהתמלאו אחד אחרי השני. לפניהן עמד דגל מדינת השופט. את שולחני פיאר דגל ישראל ומגן הדוד הכחול בלט למרחקים – גאווה למדינת ישראל. על השולחן הייתה גם רשימת יינות ממוספרת עם סוג היין בכללי ושנת הבציר. השאר היה חסוי. לא ידענו את זן הענבים או את ארץ הייצור ובטח לא מי היקב המייצר. את כל תהליך הניקוד והדירוג עשינו בעזרת מחשבון IPAD של APPLE עם תוכנה מתקדמת ונחמדה. לוחצים על הכפתור והתוצאה מוזרמת מיידית למחשב מרכזי. מנהל התחרות האיטלקי, עמד כל העת על דוכן מוגבה לפנינו כשלידו ניצבה מתורגמנית לאנגלית. הוא צפה במעשיי כל השופטים ללא הפסקה, ודאג שהכול יתנהל ללא רבב. במקום הסתובב כל העת גם עורך דין איטלקי שפיקח על התחרות ויושרה. 64 מדליות בלבד חולקו בתחרות. 3% מכלל היינות בלבד זכו בהן. שאר היינות המצטיינים זכו רק בציונים לשבח.
בוקר אחד נכנסתי בליווי עורך הדין לקודש הקודשים – לאולם איחסון היינות בו עמדו אלפי הבקבוקים מכוסים בעטיפת בד אטומה, כשכל אחת מהן מסומנת במספר. משם הגיעו היינות לשולחנות השופטים בתחרות.
קיבלתי הלם זמני כשנכנסתי לאולם הענק הזה מהכמות האדירה של הבקבוקים והסדר המופתי. נוסף ליינות המוכנים לטעימות אוחסנו הכפילים שלהם בתוך מאות קרטונים חומים.
כל צוות יכול היה לדרוש להביא לו בקבוק נוסף לטעימה מכל יין שניראה לא תקין. עשרות כאלה היו במשך התחרות. מסביב לאולם עמדו עשרות מקררים בהם אוכסנו היינות 24 שעות לפני טעימתם, כדי שיגיעו לשולחנות שלנו ולפה בטמפרטורה הנכונה ביותר. ובאמת כך הרגשתי בכל היינות הלבנים, האדומים והתוססים.
הטעימה התחלקה לשניים, טעימת בוקר וטעימת אחרי הצהריים לפני כל טעימה קיבל כל שופט את רשימת היינות אותם יטעם. המארגנים דאגו לגוון כך שטעמתי ודרגתי יינות לבנים ואדומים מבצירים שונים, חדשים וישנים יותר, יינות קינוח ויינות תוססים לבנים ואפילו אדומים (שהיו הנוראים מכולם).
בין 165 היינות שטעמתי היו כאלה נפלאים בטעמם ובארומות שלהם שקיבלו ממני ניקוד גבוה אבל היו גם כאלה שבלוטות הטעם בפי והריח באפי לא אהבו והם קיבלו ממני ציון דו סיפרתי נמוך המתחיל בספרה 7.
ביומה האחרון והרביעי של תחרות VINITALY 2014 נתמזל מזלי והצוות שלי היה בין השופטים שקיבלו לטעימה ודרוג נוסף של 20 יינות שקיבלו ניקוד גבוה במיוחד בתחרות. וכך נכנסו לפי 20 יינות משובחים אחד אחרי השני בקצב של אחד כל 8 דקות. חלקם הקטן אגב לא עמדו בציפיותיי.
התוצאות הסופיות של התחרות הגיעו אלינו כ-10 ימים אחרי סיום התחרות. מצאתי בהן הפתעה נעימה. היין ירדן קברנה סוביניון 2008 של יקבי רמת הגולן זכה במדליית זהב בקטגוריה:
STILL WINES WITH DENOMINATION OF ORIGIN AND GEOGRAPHICAL INDICATION, GROUP 6 – RED WINES – FROM VINTAGE 2009-2008
בכל קבוצה קיבל רק יין אחד מדליית זהב – המצטיין מכולם.
יינות נוספים של יקבי רמת הגולן ויקב הרי גליל קיבלו ציון לשבח.
אני לא שכחתי במשך כל הימים בהם השתתפתי בתחרות לייצג כהלכה את מדינת ישראל ודאגתי שעשרות יועצי יין מרצים, ייננים ומומחים יחזרו לארצם עם הידע שלחלקם הוא חדש: שגם בישראל עושים יין, ואין קשר בין איכות היין ליין כשר, כפי שרבים חושבים.
סיפרתי על יקבי ישראל, חילקתי ספרונים באנגלית על יקבי ישראל והמלצתי לכולם לבקר באתר שלי בו יוכלו להתעדכן במתרחש בעולם היין הישראלי.
ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.wines-israel.co.il
המתעדכן מדי יום
