מאת: אמיר בר שלום. מתחת לרדאר התקשורתי , ודי רחוק מעיני העולם שנשואות לזוועות שמבצע בשאר אסאד בעמו, מתפתח לו איום משמעותי כלפי ישראל מצד הצבא הסורי, או ליתר דיוק מאמצעי הלחימה שהוא מחזיק. חדי העין בוודאי שמו לב לכמה הצהרות שיצאו ממערכת הביטחון של ישראל בעניין ארסנל הנשק הסורי, והסיכוי שיזלוג לידי חיזבאללה.
רוסיה, שבחודשים האחרונים עושה כל שביכולתה לעצור את הסנקציות על סוריה, סיפקה לשלטונו של אסאד בשנה האחרונה מספר מערכות נשק שמדאיגות מאד את מערכת הביטחון הישראלית. כך למשל לא היססו הסורים להקרין במהלך חודש דצמבר את תמונות שיגור טיל “יאחונט”, טיל יבשה-ים מתקדם שהועבר לצבא הסורי במהלך 2011. באותו תרגיל שידרה הטלוויזיה הסורית גם תמונות שיגור של טילי קרקע-קרקע מדויקים. הכול כרמז למה שיכול לקרות, אם וכאשר מישהו יעיז לתקוף את השלטון בדמשק. אבל כאמור מבחינת ישראל הסכנה האמיתית היא לא הימצאות הנשק הזה בידיים סוריות, אלא דווקא הזליגה שלו לידי חיזבאללה.
“העברה של נשק מתקדם לחיזבאללה בהחלט באה בחשבון”, אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר ומומחה טילים. “בניגוד לתפיסה של רבים את חיזבאללה, כאילו הוא מיליציה מקומית שיודעת להפעיל רק נשק פשוט, אנחנו רואים התקדמות משמעותית ביכולות שלו, עד כדי יכולת סמי צבאית. די להביט על אירוע הירי לעבר ספינת חיל הים “חנית” במהלך מלחמת לבנון השנייה, כדי להבין כי הפעלת הטיל הזה C802, הצריכה אימון מוקדם והפעלה מקבילה של מכ”מ ומערכות ירי. לכך יש להוסיף את הפרסומים על כך שאנשי חיזבאללה התאמנו בבסיסי טילים של צבא סוריה בלבנון, כדי להבין את גודל האיום שיכול לייצר הארגון השיעי, אם וכאשר יגיעו לידיו אמצעי לחימה מתקדמים“.
במהלך התרגיל האחרון חשפה סוריה את טיל ה-SS21 הרוסי, טיל קרקע-קרקע לטווח של עד 150 קילומטרים בעל יכולת דיוק גבוהה. הימצאותו של הטיל הייתה ידועה לגורמי בטחון בעולם, אבל לעובדה שסוריה החליטה לחשוף אותו יש כמה פרשוניות.
משגר טילי נ.מ SA 17 צילום מתוך הטלוויזיה הסורית
“זה לא סוד שסוריה מחזיקה כבר כמה שנים רקטות וטילים המכסים את כל שטחה של מדינת ישראל“, אומר טל ענבר ממכון פישר. “לסוריה יש כיום בארסנל רקטות וטילים מסוכנים הרבה יותר. כך למשל ה-M600 גרסה סורית לפתאח 110 של אירן. זה טיל מדוייק מאד, ישנם פירסומים על רדיוס פגיעה של מאה מטר, בעל ראש נפץ של מאות קילוגרמים. טיל כזה יכוון ללא ספק למטרות תשתית, כמו למשל תחנות כוח או שדות תעופה. זה איום אמיתי, משום שבשונה מהסקאד, הטיל יכול להיות משוגר מרכב קטן יחסית ולהיעלם. כאשר זה קורה בסוריה זה קל יותר משום שזו מדינה. ישראל יכולה לגבות מחיר בהתאם. כאשר זה קורה בלבנון, הסיפור שונה לחלוטין שכן זה ארגון טרור שפועל מתוך אוכלוסייה”.
הדילמה הזו היא אחת המרכזיות במדיניותה של ישראל כלפי לבנון וחיזבאללה. בחודש אפריל 2010 פרסמו כלי תקשורת זרים כי סוריה העבירה לידי חיזבאללה בלבנון, מספר טילי סקאד. שר הביטחון אהוד ברק ששהה באותם ימים בוושינגטון לא הכחיש את הדברים בשיחותיו בפנטגון. עובדה היא שישראל לא הגיבה צבאית, אלא הסתפקה בהצהרות ובמסרים דיפלומטים.
“הסקאד, בין אם מסוריה או מלבנון לא אמור להדאיג”, טוען ענבר. ”צריך לזכור שצבאית יש לכך מענה, סוללות טילי החץ שאמורים להתמודד עם האיום הזה. אכן היו דיווחים על כך שטילי סקאד עברו לחיזבאללה, אבל אני עדיין לא רואה את חיזבאללה משתמש בהם, משום שהתגמול לכך יהיה מוחלט מבחינת ישראל. מעבר לכך יש את המישור המודיעיני. ישראל הוכיחה במלחמת לבנון השניה כי תמונת המודיעין שלה בכל הקשור לנשק ארוך הטווח של חיזבאללה הייתה מצויינת. אני רוצה להניח שהיא נשארה כזו”.
למערך הטילים והרקטות קרקע-קרקע של סוריה יש להוסיף נדבך נוסף. טילי הנ.מ ומערכות המכ”מ שרוסיה סיפקה לדמשק. לא אחת כשישראל הצהירה כי הימצאות נשק שובר שוויון יחצה את הגבול היא תגיב, הכוונה הייתה למערכות האלה. בינתיים הן בידיים סוריות, כשהאצבע על ההדק נשלטת. ככל שאחיזת המשטר בצבא תתרופף, כך הסכנה גדלה לשיקול דעת מוטעה כלפי מטוסי חיל האוויר מעל לבנון. בין אם זה בירי מסוריה ובין אם זה בהעברת המערכות ללבנון.
הקשר נוסף לדאגה הישראלית הוא ארסנל הנשק הלא קונבנציונאלי שבידי סוריה. כיום מחזיק הצבא הסורי במאגרים גדולים מאד של גז סארין וגז VX. שניהם מותאמים למערך הטילים והרקטות הסוריות, מה שיוצר מבחינת השלטון העלווי, מאזן הרתעה מול ישראל. המחיר של שימוש בנשק כזה ברור לכולם… אם כי זה נכון רק במקרה של סוריה, לא במקרה של חיזבאללה שיכול להפעיל נשק כזה ולהסתתר מאחורי ארגון טרור אלמוני, כפי שקורה לא אחת בירי מעזה לעבר ישראל.
“אני חושב שהסכנה האמיתית היא מכיוון ארגוני הטרור ולא משימוש שעושה מדינה בנשק לא קונבנציונאלי”, אומר טל ענבר. “לשים יד על חבית גז עצבים ולהפוך אותה לפיגוע טרור, זו אופציה שהופכת להיות קלה מאד לנוכח האנדרלמוסיה בסוריה. הכמויות הן אדירות ומכאן גם הסכנה”.
המצב הנוכחי בסוריה מזכיר מאד את התפרקותה של ברית המועצות, והתפתחותו של השוק השחור בחומרים רדיואקטיביים. במהלך 2010 הטילה ארצות הברית סנקציות חריפות על סוריה בעקבות חשיפה של מתקן ייצור חדש ליצור גז עצבים. מאז, נוספו לעולם בכלל ולישראל בפרט עוד עשרות סיבות לדאגה בסוריה, שלמרבה ההפתעה, עדיין נהנית מתמיכתן העיוורת של רוסיה וסין.
